פופאיי

אהבה כזאת הפכפכה,

היא הופכת את הלב,

מצמיחה בו קוצים,

מחוספס כזה, לא שלם,

עם טעם של קרמל, מתוק מדי להיות אמתי

היא שרועה עירומה על הסדין הלבן,

הפטמות שלה זקורות והיא מוכנה אליך

המבט שלה תלוי באיזו נקודה בקיר

הגוף היפה שלה שהספיק להזדקן עדיין מפתה,

כל פגעי הזמן יפים על עורה,

אישה אמתית חיה ונושמת על המיטה שלך

אבל היא לא חיה ונושמת, היא מתה, היא גוויה,

ואתה קרב אליה ומניח יד על ירכה

עוצם את עיניה שלא רואות כבר כלום,

מטביע נשיקה על מצחה

זמן ללכת, זמן לעזוב,

היא כבר עזבה.