פופאיי

הייתה לה ילדות יפה

עם אבא אוהב ואימא דואגת

היא חיה בקופסה

היא חיה בחיים מוגנים מאוד

היא השתעממה,

היא רצתה הרפתקאות

מין, סמים, אלכוהול, מסיבות,

נסיעות לערים רחוקות,

התארחות בבתים מפוקפקים

מחוץ לאזור המוגן חיכו לה הזאבים והזאבות

וכל החומרים וההשפלות

אספו אותה מנותקת מהמציאות,

עם אבן כואבת בבטן,

עם ראש ריק ממחשבות

היא הפכה לחיה

שנים ניסו לאחות את השברים שהיא שברה את עצמה

היא לא בדיוק שיתפה פעולה,

כאילו היא עושה טובה

כבר לא עניין אותה

נסעה לארץ רחוקה, ולא חזרה

לא יודעים מה עלה בגורלה

המכתב האחרון הדליק נורה אדומה.