פופאיי

מה, אתה שותה את נס הקפה, את הקפה הזה,

ולא מכניס לתוכו סוכר, אולי תכניס

אתה עומד לפני הכיסא, הכיסא הזה,

ולא רואה מי יושב בו, אתה או אני

כי היא גומרת מ-סיכה ועוד סיכה בעור הקשה,

כמו ציפור קטנה שנלחמת בפיל גדול וקשיש

הימים ימי שרב, וחושך של גשם זורם בחלונות

הם מתעקשים על להיות, והם מתעקשים על לא להיות,

אני לא פה ולא שם, לא זה ולא זה,

יש לי נקודה קטנה ממנה אני מתחיל,

ואני עובר לנקודה הבאה, זה לא קשה

עד שמ-כל חיבור הנקודות יוצאת צורה,

זו לא הצורה שלי ואותה לא אראה

השתקפות שלי במימי האגם.