פופאיי

בוקר צפוני יורד על השכונה שלנו,

ואנחנו שמחים, כי אנחנו יוצרים

והאיש הזקן מחשבה יושב ודג מחשבות,

בלי לכתוב מילה, בלי ליצור דבר

והוא אוסף אוצרות של מראות, ריחות, 

טעמים וחוויות, והולך איתן לישון כמו כסות מיטה

אבל בבוקר הוא מתעורר לבוקר סהרורי,

ולא מוצא את היהלומים שאגר לשעת לילה

כי מחשבות באות והולכות, וחוויות מחליפות חוויות

ומה שלא נכתב ונוצר היום, לא יווצר לעולם

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

האיש הזקן יושב על קופסת שימורים ומנפח ת'ראש,

בתסכולים, אהבות, אכזבות, הרהורים, ומראות משתנות

"יום אחד אני אכתוב," הוא אומר, ולא כתב מילה

וכשניגש סוף-סוף למלאכת הכתיבה, הפך דג מגמגם

רק שיר עלוב ולא-מובן הצליח לזלוג מבעד לסדקי תודעתו

אבל אנחנו בשכונה הספקנו לכתוב סיפורים קצרים וארוכים

הספקנו למלא את החללים שנוצרים בהרהורים אין סוף,

ריחות, טעמים וחוויות

מה שזרם אלינו מהיקום, יצא החוצה בו בזמן,

כי ראינו עצמנו צינור לתודעה הקוסמית של העולם,

ואם לא נוציא את מה שנכנס, תהיה סתימה

סתימה כמו שיש לאיש הזקן היושב על קופסת שימורים,

ואומר "חוויתי," ולאיש אין מושג מה חווה ומתי,

וגם הוא איננו זוכר

והיד רועדת לו עם העט על הדף, והוא מנסה לשחרר,

אך מ-כל מצבורי החוויות נופלות רק כמה מילים עלובות,

שנכתבות במאמץ כמו אדם בשעת עצירות בשירותים.

אמרתי לו לא מצפינים צפונה

הוא לא רצה לשמוע

וכשהבוקר נקרע ומחלחל לצהריי היום

אירופאיות חמודות פתאום מבינות

יושבים כולם בכיתה ומתאמנים על טענות

בעד, נגד, מי קופץ בראש

הייתי תלמיד חכם, אני אומר, לפני שהייתה הגדרה כזו

קופץ בראש קפיץ-קפוץ

מדבר איתי כמה כיף היה בלונה-פארק,

"עשיתי את הגלגל הענק!"

כשאני צריך לענות לו את מי אני אוהב ולמה

החברות שלו רצו להיות אשת פוליטיקאי

אני ידעתי שאני תלוי בסביבה,

ולא חשבתי שהיא תשתנה הרבה

אבל אימא הלכה והגוזלים עזבו את הקן

החברים והחברות שהיו אמורים להיות לי,

הכריזו על עריקות, שביתה, השעייה

אפילו ההיגיון הבריא שלי יצא לחופשה

ולסיגריות יש מחיר,

אני כבר לא יכול ללכת לספרייה ברגל,

ובטח לא ביום חמסין

ובבוקר היה לי כאב ראש,

התפתלתי ונאנחתי

ולקחתי כדור ועוד אחד ממסלקי הכאבים,

וישנתי

ואיך שאני קם, כבר מקבלים אותי,

או שאני אותם

ואני אומר מה, והם אומרים מי,

ובסוף הגענו להחלטה על חוסר-החלטה

ואני יושב חזק-חזק עם הרדיו,

ומתאפק ללכת לשירותים

ובסוף הם אומרים לי "למה שלא תכתוב שיר."

אז הנה.

איזה מגניב,

מישהו יכול להיכנס כל רגע ולרצוח אותי

זה מרגש!

מעניין איך הוא יעשה את זה

בטח יחנוק אותי מאחור

ואני אפרפר והיאבק, ואנסה להילחם בו...

אבל אני לא אצליח

ואהפוך עוד נרצח אחד בים הנרצחים,

שנרצחים כל יום וכמעט לאף-אחד לא איכפת

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

שתיתי הלילה קפה,

בטח אני אשתה הלילה עוד קפה

ראיתי מלאן קליפים

עישנתי מלאן סיגריות

כל מה שחסר לי היא אהבה

לא לאישה, אלא לעצמי ולחיים

כל מה שחסר לי היא רגישות

חומות ממוטטות, עכבות נמסים, קליפות מתקלפות

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

מצאתי קופסת סיגריות, כלומר תחנת רדיו, טובה מאוד

ואני יושב ומאונן עם המחשב כשאני מקשיב לתחנה

לקחתי כדור קלונקס, אבל אני רוצה כדור-רגל,

או כדור-סל, או כדור פינג-פונג למעוך בין האצבעות,

או כדור-טניס להקפיץ כנגד הקיר או הרצפה

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

כל מה שאני צריך לעשות הוא פלוץ ארוך ומתנגן,

אבל אני מנומס מדי בשביל זה

במקום זה אני איהנה משארית חיי,

ואעשן עד שאתנפס, או עד שאקבל שכל,

מה שיבוא קודם.

היא דומה לי בצעירותי,

אבל כבר הזדקנתי.

עכשיו הכול בסדר, תודה ששאלתם

בצהריים כזה אין לי מה לומר,

כל מה שאני רוצה (שאין לי) הוא

מיץ תפוזים קר

הראש שלי פרוע והלב מספיק חי

אני יכול לשמוע את "קווין" בלחיצת כפתור

חלמתי שאני פאזל מבסוט,

וילד קטן וחמוד מנסה לחבר אותי,

ואני מחייך אליו, ומחכה

הכי טוב להיות בננה שמישהי מכניסה לפה

אבל אני רוצה להיות אני,

ששותה מיץ תפוזים קר

אני רוצה ללכת בעצמי לפרדס,

ולקטוף את התפוזים העסיסיים ביותר

להריח אותם, ולהביא אותם הביתה שלי

אני רוצה לסחוט אותם בעצמי,

ולצנן אותם במקרר

ואז כשאהיה ממש-ממש צמא -

לשתות, את התפוזים,

בצורת מיץ תפוזים קר

זה כל מה שאני רוצה היום,

למרות שיש לי מלא משקאות

יש לי רימונים, ואפרסמונים, וגויאבות,

ובטח כולם טעימים, לא בדקתי

אבל אני רוצה מיץ תפוזים,

קר

תפוזים שאין לי, אבל שיר שיש לי,

על מיץ תפוזים קר.

אולי החלון סגור, ובגלל זה שורפות לי העיניים

אולי החומר שהסנפתי גורם לי לעילפון

רק פעם הבאה לעשות את זה במיטה,

שלא אמצא את עצמי על הרצפה.

אתה מרגיש כאב בבוהן?

זה מתחיל להשפיע, הו יה,

תנשוך את השפתיים...

לא את הלשון, אתה תוריד אותה לעצמך!

את השפתיים... נהדר

עכשיו תיזהר... ו...

הו, זה כאב?

בכלל לא התכוונתי שזה יכאב

לא נורא, זה כלום (לעומת מה שיבוא)

עכשיו אני מסירה את הבוהן, כואב לך?

תהיה גיבור, עוד מעט זה יעבור

הו, אתה מרגיש את העצם נשלפת?

זו הרגשה טובה, לא?

רגע...

עכשיו אתה תרגיש כאילו כל הדם שלך בוער

לא לצרוח חזק מדי

אתה מוכן?

אחד, שתיים...

אלוהים, איזה צרחות, כאילו מה עשיתי לך

הנה זה מתחיל להירגע

רוצה מים?

עכשיו אתה תרגיש כאילו הרגל שלך עולה באש

תירגע

אין לאן לברוח

אחד, שתיים...

לא לצרוח כל-כך חזק, כואב לי באוזן

נו, אנחנו משתפרים

קח נשיקה

עכשיו אתה תרגיש כאילו שולפים לך את עמוד השדרה...

די, די, לא לבכות. זה הכרחי

חיבוקי....

תן נשיקה... 

טוב, אנחנו מתחילים

אתה מוכן?

אחד, שתיים...

ןאוו, איזה צרחות... אני אוהבת אותך.