פופאיי

תנגני לי שיר שמח על אהבה ובדידות

הם גורמים לי להרגיש כמו חרא כל פעם שאני פותח ת'לב

אז אני לא אפתח ת'לב

ואז הם יגידו שאני לא כנה, לא אמיתי...
יוסריאן היה אומר על זה שזה מלכוד 22

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

ישבתי על האסלה וניגנתי בצ'לו בזמן שאני מחרבן

זה מספיק כנה בשבילכם?

אני מפליץ את ההמנון ברוורס בזמן שאני רוקד "מקרנה"

לא יודעים מה זה "מקרנה"?

אימא, הו אימא, חבקיני חזק, ולעולם לא ניפרד...

בני-אדם עד גיל 30 הם טיפשים

חושבים עם הזין, חושבות עם הקוס,

וחושבים וחושבות שהזין והקוס יודעים הכול

עד שלא היית בגיהינום וחזרת ממנו, אתה לא יודע כלום

החיים הם לא משחק

הם לא שווים כלום, אבל הם לא משחק

למה לדקור עם מחטים כשאפשר עם מסרגות,

עם סכינים, עם גרזנים, עם טיל בליסטי למוח

אם רע לך, ילדה, למה את מנסה לגרום לאחרים לבכות?

זה רק חוזר אלייך

אנשים אחרים הם לא צעצועים שאפשר לשחק להם בלב ובראש

בגלל זה את מוצאת את עצמך לבד, מייחלת למוות,

רוצה שיבינו אותך, ובאותה עת מסתלבטת על כולם

כי את טיפשה, זו לא הדרך בה תרגישי טוב עם עצמך

אם תזלזלי, יזלזלו בך,

אם תאהבי, יאהבו אותך

לא אם תשחקי אותה כאילו את אוהבת, ותצחקי על הבן-אדם מאחורי הגב...

כשייפול לו האסימון, הוא יחריב את עולמך עלייך

"אל תשחקי משחקים אם מי שאוהב אותך,

כי אז תשמעי את המילים - אני אוהב אותך, אני אהרוג אותך."

(אניגמה.)

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

בואי נשחק דוקים. אני מתחיל. 

גם אני התעוררתי מוקדם, שואל -

מה ידוע על היום הזה?

שיבולים חיים זוקפים גבם לשמש,

פוצחים פיות שיבולים קטנות לדבורים פעלתניות,

שמאכילים אותם

ליד העץ קיים כר הדשא, בו הרגשתי מאושר,

בחיקה המתערסל של האישה שאהבתי,

שראתה אותי ורק אותי,

בעיניי החרדל שלה

ואתה זוכר אותה, והיא הייתה יפה

כמה כוח יש באהבה

אהובתי משכבר הימים, נודדת במשעולי הזמן,

בזכותה אני חי, בזכותה קיימת בי אהבה

ומה ידעתי כשראיתי אותך,

שאת בדיוק בשבילי

היית הציר החסר במערכת המבולגנת של חיי,

וכשנכנסת פנימה לתוך חיי, הכול התאזן

פתאום ידעתי מי אני בעיניי אלוהים,

והוא התחיל לראות אותי

הייתי נודד עם ברכתך בין שכונות בגשם בלילה,

ולא ידעתי פחד, אלא רק חסד

לוחם המלקט את פירות אלוהיו בברכתה של עלמתו

ואהבתי אותך באמת, ואני מודה לך עד גדותיי

מלאך בשר ודם היית לי בא אל חיי

אני שולח לך הרבה אהבה מלבי המודה לך,

מפציר בשכינה שתמיד תפרוש עלייך את חסות חסדייה

ואם ניפגש, אני אגיד לך את זה,

כולי רועד לנוכח נוכחותך הקדושה בעיניי

תמיד אהבתי אותך, אפרת. רק שלא תמיד זכרתי

את המלאך שנתן אהבה בלבי,

תודה.

ילדים מביטים בי תמימים מבעד לדלת

למה מביטים בי, מה רוצים להיות

כל מה שאני רוצה זה לשכב לצידך,

ולהקשיב להלמות לבך

אני רואה אותך מביטה בי,

כל הזמן כשאת לצידי

כמו גזרו אותך מסרט

מסממת אותי סמי מוות,

מעלה אותי בקרס תשוקתי

זה רק אני במרחב הלא מוגן,

ואת כל-כך יפה במרחב האורבני

זה מטורף שאין לנו משהו אחר לעשות

זה היה יכול לקרות לכל אחד,

אני לא חושב שהם מבדילים בין מציאות לדמיון

כמו אני עומד מתחת למפל מים,

אני זורם עם המים החזקים

כולם מדברים על כולם, זה כואב במוח

אני לא צריך את הכאב ראש הזה כשאני במרחב הלא מוגן

אנחנו נצמדים זה לזו, לא רואים את ההשלכות

מה שאת, כשאת מביטה בי,

אני יודע שאת אוהבת אותי

הייתי נותן כל-כך הרבה למען הסיכוי שאת תגידי -

"אני אשאר"

כל החיים משתנים לי, ושום-דבר לא נכון לי

תנשפי בי עשן סיגריות שהתפכח

את נותנת להם להאמין שהשטן רוכב עליי,

זה אני נגד העולם.

ויאמר אלוהים "ויהי אור,"

וידליק את מנורת הלילה בקצה החדר

הבן-אדם זז בדירה שלי בשנתי

ואני חולם על מגרש כדורגל ענק,

בו אני הולך במאמץ לעבר האוטובוס,

משאיר את תיק הבגדים שלי מאחור בדשא ירוק

צריך לקחת את התיק, המפקד

דרך צלחה, איש

אתה קם ולא יודע מי היה בדירה, אם בכלל

מחבר אינפוזיות ומזרים אקסל לוורידים, מעשן סיגריות

אני הולך ומתאמץ, זה אני שהשארתי את האור במנורה

שכחתי לכבות לפני ששקעתי לשינה.

למרות שאכלתי עגבנייה, אני עדיין רעב

לא שכחתי לבזוק מלח

אכלתי גם מלפפון ונשארתי רעב

בזקתי גם מלח, וגם פלפל שחור טחון

לקחתי לי לחמנייה בריאותית כזאת,

מלאה קמח מלא וגרעינים

מילאתי אותה בגבינה צהובה,

ואכלתי עם פלפל ירוק חריף

אני עדיין רעב

לקחתי את התרופות שלי,

לקחתי גם ויטמינים

מייקל ג'קסון שר, וזה עושה לי טוב

מחשיך מהר, והיום נגמר מהר

אין רפיון של לילה (כמו בקיץ),

אבל יש מנוחה

זמן הרגעים הקטנים והחסדים הקטנים שעושים את כל ההבדל

אין הרבה לאן לרוץ, אין במי להילחם או להתגונן,

וזה טוב

אני לוקח את העצב שלי כמו חבר

הוא עוטף אותי כמו מעיל חם.

אבטיחים בגשם

קר לי כל-כך

שוקע לרצפה, לא משאיר סימנים

מסתחרר מהד קל של מנוחה

יושב עירום ושקוף לפני העולם

את לא מדברת איתי, את אינך

מפצפץ בועות סבון

מונח על קצה נייר מרשרש ברוח

חושב שטוב לי

מדבר אל המנורה, מסתגר בבית

חושב על מחשבות נטולות מחשבות

ארבעים יום וארבעים לילה הייתי עקוד במשכנך

לא נשאר דבר להגיד, לא נשאר עצמי

הילולה שפרחה כמו הד בועות סבון

מנצנצת חרש ברחש הכוכבים

אזורים ריקים של כלום

על מפתן סירה טרופה

ים מים שפוף רוח

מלחך את קרקעיתו כל ימות השנה

בחול שנושב בתוך המים

בדגיגונים קטנים-קטנים בקוטר מטבעות

המתפזרים בבהלה לנוכחות צולל טורף

כמו פרח הפורש כותרתו.