פופאיי

+ אמרתי לך לא לרדת לי במקלחת,

יש לי התכווצות ברגליים!

- אני מצטערת, רק רציתי לעשות לך טוב.

+ למה לא במיטה?

- כי אז נצטרך להתפשט, וזה יגלוש,

ובסוף נזדיין וזה יהיה סתם-סתם-סתם.

+ אבל במקלחת אני מרגיש כמו שירותים ציבוריים,

זה מקום קטן, אין מקום לשני אנשים,

בקושי אפשר לזוז!

- דווקא זה אני אוהבת,

מזכיר לי אותי צעירה,

מזדיינת בשירותים של הקולנוע,

או בשירותים של דיסקוטקים...

+ צאי מזה, כבר עברת את הארבעים!

בכלל לא אומרים היום "דיסקוטק",

מה זה "דיסקוטק"?

אישה בגילך כבר לא צעירה כל-כך,

צריכה להזדיין בצורה מכובדת,

במיטה רחבה, עם מוזיקה, אולי קטורת,

משהו עם קלאסה.

- אני מצטערת, אבל אני באמת מתגעגעת לפעם.

+ אני לא, פעם הבאה אם תרצי לרדת לי,

תעשי את זה במיטה.

- אבל יהיה מלוכלך, ודביק...

ואני לא בולעת, איפה אני אירק את הזרע?

+ קחי כוס חד-פעמית, שימי אותה ליד המיטה על השולחן,

וכשתרצי תירקי שם.

- לא חשבתי על זה...

+ מה, את טיפשה? מישהי אחרת ירדה לי,

ועשתה בדיוק ככה.

- טוב, כנראה היא הייתה חכמה ממני...

+ אה, מניפולציה נשית... את יודעת שלא התכוונתי להעליב.

- לא, זה בסדר. האמת שאני אוהבת לרדת לך,

יותר משאתה אוהב שאני יורדת לך.

+ כן? חשבתי ככה, אבל לא הייתי בטוח,

אני אשמח לתת לך לרדת לי מתי שתרצי,

הרי גם אני אוהב לרדת לך.

- כן, אני יודעת. ואתה עושה את זה טוב,

זה גם אני אוהבת.

הדרך לביתי רצופה כוונות טובות

(אחד מנסה להסביר שהוא השטן)

לא, זה לא מה שהוא מנסה להסביר!

הוא מנסה להגיד שהבית שלו הוא גיהינום!

אתה בטוח?

כן, הרי מה המשפט המקורי? המשפט המקורי הוא

"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות," מכאן

שהבית שלו הוא הגיהינום, אן פשוט גיהינום

לא חשבתי על זה

כי ראית יותר מדי סרטים, למה שמישהו ינסה להגיד שהוא השטן?

כי הוא ראה יותר מדי סרטים, אולי.

>>>>>>>>>>>

הבן-אדם יושב לו בדירה, הוא לא דיבר מעולם

בן כמה הוא?

מה זה משנה?

אולי הוא בן חצי שנה?

חחח... נגיד בן שלושים

נו

אז הוא יושב בדירה שלו, והכול די רגיל יחסית לחיים לא רגילים,

רק שהבן-אדם הזה מעולם לא דיבר

אמרת את זה כבר

אבל קודם הוא לא היה בן שלושים!

ועכשיו הוא כן?

כן. אז באים אנשים מכל מיני סוגים

למה הם באים?

זה בית, לפעמים מבקרים אנשים

הוא נותן להם להיכנס?

לפעמים

נו

אז הם באים, ומדברים, ומדברים, והאיש לא מדבר,

הוא מעולם לא דיבר,

הם גם לא מצפים ממנו לדבר

האמת שאם הוא היה מדבר, הם היו מאוד מופתעים

יותר מזה, הם חושבים שהוא בכלל אילם

והוא לא אילם?

לא ממש, כי לפתע הוא דיבר

אה

אנשים ששמעו אותו היו מאוד מופתעים מעוצמת הכאב והתסכול שיצאו ממנו

הבן-אדם הזה ישב על חבית חומר-נפץ

היה לו ארסנל שלם של נשק להשמדה המונית בבטן

עד כדי כך...?

כן. ואז...

מה?

ואז הם נבהלו. הם לא ידעו שהבן-אדם הזה סוחב כל-כך הרבה כעס, כאב ותסכול

מה הם עשו?

הם ניסו לדובב אותו שיוציא את כל התסכול, והכאב

במילים?

כן

זה עזר?

כן

ואז מה?

ואז הוא כעס עליהם

למה?

לא יודע, הוא טען שהם עשו לו שטיפת מוח וצינזרו את המחשבות שלו

כמו התפוז המיכני?

משהו כזה

ואז מה?

ואז הם שוב היו מופתעים מעוצמת הכעס, הכאב והתסכול,

רק שהפעם הרגשות האלו היו מופנות כלפיהם

איזה מצב...

כן

אז מה קרה?

כלום. הוא עזב אותם, הם עזבו אותו, וכל זירת שדה הקרב התקררה.

יש לי ארץ טרופית יפה, והשמש איתה,

יש לי ים ועולם כל רגע

בכל שנה (בכל שנה) אוכלים מצה (אוכלים מצה)

ומרור וחרוסת

ומדליקים חנוכייה לפסח, אה, אה

יש לי

יש לי וילה יפה, עם חצר ובריכה (לא ברכה :)

יש לי אישה שאני מזיין קבוע, אה, אה

בכל שנה (בכל שנה) נוסעים לחופשה (נוסעים לחופשה)

וקונים מדינה, ואי ואוקיינוס ואת בת-שבע, אה, אה

אומרים שיש לי, חוצפה גדולה מבאר-שבע... כן, כן

אבל אני מתפלל קבוע, אני הקינג אני המלך, כן, כן

יש לי למבורגיני יפה, ובלונדה קבועה

יש לי ים ובלאגן בשפע, אה, אה

אני אוכל (אני אוכל) מצה בפסח (מצה בפסח)

והרבה פיתות עם קבבים

וטחינה וחמוצים וחומוס (אבל רק של צבר)

כי אני זיין (אני זיין) שמזיין לאנשים ת'צורה (ת'צורה)

ושובר להם תקוות, וחלומות וציפיות בשפע, אה, אה

אתם יכולים לקרוא לי אלכסנדר, אבל אני קפיטליסט מסריח, כן, כן

אתם עובדים בשבילי, אני הקינג, אני המלך, כן, כן

אני לא שם זין על הבעיות הכספיות שלכם, לא

אתם עובדים בשבילי ואני לוקח את הכסףףףףף.... יה!

יש לי ארץ טרופית יפה...

ואני מזיין אותה...

כותבת בלחץ, אתה כבר לא שם עליי זין. פעם הייתי יותר חכמה, אתה אומר, פעם חשבתי מהר. פעם היית מתמוגג מהתובנות שלי, עכשיו עיניי מזוגגות ופי פעור בהשתוממות. "מה קרה לשכל שלך?" אתה שואל, ועוד מעט אולי תבכה. כי הייתי יותר חכמה ממך, אתה יודע. הייתי יותר נבונה ויותר פקחית, אתה אמרת בעצמך. עכשיו אני סומכת עליך שתחשוב בשבילי את מה שאני לא יכולה לחשוב. ואתה אוהב אותי, ואתה עושה את זה, למרות שאתה לא מאוהב באחריות הזאת. אמרו לי שאני צריכה סוכר, שמן דגים, בשר. אמרו לי להפסיק לשתות ולהתחיל לקרוא. ואני עושה את כל זה, באמת שאני עושה. אבל המוח מסרב לפעול, כאילו משהו נתקע. ואתה מדבר אליי דברים שפעם הייתי מבינה, ואתה שוכח או רוצה לשכוח שאני כבר לא יודעת על מה אתה מדבר. ואתה שואל את דעתי, ואני מסתכלת עליך בהשתוממות. "לא הבנת, אה?" אתה שואל. ומתחיל לאבד סבלנות. כי אתה אולי תיקח לך עוד מישהי, חכמה ממני, שהשכל שלה לא קהה עדיין. ותוכל להתמוגג מ-כל ההגיגים שלה, וירטבו לך העיניים. ואתה תספר לה בדיחות עם עוקץ מאוד דק, והיא תבין, ותצחק. וזה בטח יהיה מאוד סבבה, כל החגיגה האינטלקטואלית הזאת. אבל לא, אתה צריך לחזור אליי, כי התחתנת איתי. ולדבר אליי לאט וברור, כי אני לא מבינה. ואתה כבר לא מתבדח איתי, כי נמאס לך להסביר את הבדיחות. ולפעמים דרך העיניים שלך אני מרגישה כמו פרה טיפשה ומגושמת, כשאתה מביט בי בסבלנות ובכאב כיצד אני מנסה להדביק את קצב חיי היומיום. לא עם האישה הזאת התחתנת. אני יודעת את זה, וגם אתה. 

ארבעים יום וארבעים לילה אני יושב על לשון הדרקון

ויורים בי חצים כל דורשי טובתי

מסתכל לצדדים מי אויב ומי ידיד

לרגליי הדרקון רוקדים כל הגמדים

כן, מה שעובר עליי זו ההצגה הכי טובה בעיר

המתח גובר לקראת השיר הבא,

שיפצח הזמיר על לשון הדרקון וידווח,

בכמה שורות טעונות את תמונת המצב,

על מסכי ענק בכל הממלכה שלעולם לא מגיעה לפורקן.

>>>>>>>>>>

ירח ירוק מרחף כמו לא אכפת

כוכבים זרועים כמו קונפטי

לילה עמוק בממלכה אשר על שפת הים

הידיים הקטנות של הגמדים מכות תופים ומרעידות מיתרים

האווירה גוברת במתח כבד ממסטל -

האם הדרקון יסגור את פיו

האם הזמיר הוא חומר עיכול

או שמה הדרקון חפץ ביקרו,

על אף הרעב הגובר

הגובר והולך והולך וגובר

והגלים נשברים אל החוף.

כואב לי כל הגוף,

כואב לי פה ושם וכאן

אני ממש יכול לינוק את הכאב,

הוא מוחשי כמו עפר מתחת לעור

כואב לי, ואני רוצה לנוח

כואב לי, ואין לי כוח

כואב לי יותר מדי על מה שלא עשיתי

כואב לי שמאשימים אותי על דברים שלא ביצעתי

כואב לי שאומרים לי שאני מיותר,

שאני גוזל אוויר ומקום,

שאני וירוס, שאני חיידק, שאני מחלה

כואב לי שאני צריך כל הזמן להיאבק חזק על פשוט להיות

כואב לי שבוחנים אותי, שבודקים אותי,

כל הזמן, כל הזמן, אם אני מספיק ראוי

כואב לי שהזכות שלי לקיום לא נראית ברורה מאליה

כואב לי שרוצים אותי מת, מתייסר, משוגע, לוזר

נמאס לי שאני צריך להתנצל כשאני רוצה משהו,

נמאס לי שאני צריך להיות אסיר תודה לנצח על כל מחווה קטנה של רצון טוב,

כאילו עשו לי טובה גדולה שלא מגיעה לי בכך שהתייחסו אליי בתור בן-אדם.