פופאיי

עברתי את הכבישים בתוך הכפור של נובמבר הטוב

אנשים עמדו בצד הדרך והביטו בי,

מסכנים, אביונים, בודדים, עיוורים

התמרורים בצדי הדרך היו מכוסים כפור,

ולא ניתן היה להבין אותם

גם המנוע איים לקפוא באמצע ההזדחלות בתוך הקרח

טיפות הגשם היו קפואות ובגודל כדורי טניס

מצאתי את היד האוחזת מתוך הגשם,

ומשכתי אותה אליי

היא בקושי משכה אותי אליה

ניסיתי לפלס דרך מתוך הכפור אל החיים שאמרו לי שישנם,

אבל לא מצאתי כאלה בשום-מקום,

ומזמן כבר הפסקתי לחפש

רק פינה אחת קטנה, ביקשתי,

רק פינה אחת קטנה וחמימה.

אתה אומר שהראש שלך קפוא,

או שאולי אין שכל

או שיש שכל, אבל הוא נוזל,

או שהוא לא נוזל, אלא נמחק

או שמחקו לך אותו

ואולי זה משחק בין החלק האחורי לקדמי של המוח

כשהחלק האחורי נכבה, הקדמי גם, כי אין לו דלק

"איפה למדת את זה?"

בספר "ארוחה עירומה",

סמים זה קצת כמו שיגעון,

או זה בעצם אותו הדבר

הרי סמים גורמים לשיגעון.

כי באמת למה שאני לא אבלע את כל הגלולות שבעולם?

הרי זו תרופה לנפש מסוכסכת, נפש מטורפת, נפש כואבת

אולי אני יאכל לעצמי את השיניים או את הלוע.

הוא מתעייף, אין לו מנוחה,

התנים מייללים בלילה

שמועות על גשם היו ויהיו,

אנחנו חיים על ארגזים

מתעוררים לבוקר שטוף שמש,

ורוחצים את הפנים

השמש חולה והשמיים עכורים,

הם לא מבינים מה הם עושים,

תמיד עושים להם

הירקון מלא עד גדותיו צואה וזוהמה,

וכמו הירקון, ככה בארץ,

הביוב זורם ממש באמצע העיר

אנחנו מתקשטים בפרחים לכבוד חתונת כלולות בשמיים

הילדים נורים עוד לפני שהם יודעים תבונה מה היא,

אסור לסמוך על הדורות היותר מבוגרים

הם יחללו בחליל כמו החלילן מהמלין,

ויקחו את כל הילדים לטבוע בים

אבל אנחנו אנשים טובים,

ומאוד כואב לנו שמכאיבים לנו ולא נותנים לנו להכאיב לאחרים

נתכסה בהרהורי אבלות על מדינה שאיבדה את דרכה,

ולא נחשוב שאולי בעצם סוף-סוף היא דווקא מצאה.

קמתי על צד שמאל,

ובחלון ספינת מלחמה שטה,

להבעיר את שטח האויב

אבל זה לא שטח אויב,

זה שטח שלי

מורדם וחשוף לכל שיגיונות הרוח,

שם בעמק הבוכה אל הים

אז היא אמרה לי,

שהחיוך שלי קר וציני,

ובכלל אני לא מלא להט,

כמו ג'וקר אמתי

וכשראיתי את הגמדים חופרים בחצרי,

לא עשיתי כלום, אפילו לא מחיתי,

והם העלו זהב מבטן האדמה שלי,

ואני שתקתי, לא רעמתי,

והם אמרו - זה לא ג'וקר זה,

זה סמרטוט

אם יש לו כוח לוותר על זהב

ובבוקר כשקמתי לרחוץ פנים,

המים היו מזוהמים,

ונטף מתוכם ריח שתן

אמרתי אז מה, הרי הם זורמים מהברז,

ולא הרמתי טלפון של זעם לאף-אחד,

ואפילו שתיתי והתקלחתי בלי בעיות

"אתם רואים? זה אילוף!" אמר ראש הממסד בסיפוק,

ואני חליתי והייתי צריך תרופות,

אבל לא קישרתי בין לבין

כי אנחנו ככה, ג'וקרים מסודרים בראש,

עם כובע בוקרים על הראש וגבעול עלים בין השפתיים

אתה מבין שהזן נכחד וככה גם אנחנו

מה גורם לבטן שלנו לרקוד?

עייפות כזאת, אנחנו אומרים, היא נורמלית,

בעולם לא נורמלי

עייפות כזאת היא בלמים לטבע האמתי

עייפות כזאת מתוכננת היטב על-ידי הגורמים הרלוונטיים

יש לזה שם וכיתוב

וכשהיא מנצנצת באורות של זהב,

יש לה שם ויש לה כתובת, אבל לא מכאן

היא בכלל גרה בעולמות עלומים,

רחוקים וקסומים,

בה האהבה מנצחת,

ולחיים יש חוקים.

- שלום

+ שלום

- את פקידת הרווחה?

+ אכן,

ב-מה אני יכולה לעזור?

- באתי לקבל את זכויותיי שמגיעים לי בחוק

+ כל הכבוד,

איזה טופס יש לך?

- טופס 13

+ צריך טופס 17

- אבל אמרו לי שצריך טופס 13!

+ אדוני, אל תרים את הקול,

צריך טופס 17, וזהו.

- טוב... אז כנראה שאני אצטרך ללכת מושפל...

+ כן, בדיוק. אתה אזרח חכם.

>>>>>>>>>>>>

- שלום

+ שלום

- את פקידת הרווחה?

+ אכן,

ב-מה אני יכולה לעזור?

- באתי לקבל את זכויותיי שמגיעים לי בחוק

+ כל הכבוד,

איזה טופס יש לך?

- טופס 17

+ צריך טופס 13

- היה לי טופס 13,

ואת אמרת שצריך טופס 17!

+ אדוני, אל תרים את הקול,

צריך טופס 13, וזהו.

- טוב... אז כנראה שאני אצטרך ללכת מושפל...

+ כן, בדיוק. אתה אזרח חכם.

>>>>>>>>>>>>

-שלום

+ שלום

- את פקידת הרווחה?

+ אכן,

ב-מה אני יכולה לעזור?

- באתי לקבל את זכויותיי שמגיעים לי בחוק

+ כל הכבוד, איזה טופס יש לך?

- טופס 13

+ צריך טופס 17

- אבל היה לי טופס 17,

את אמרת שצריך טופס 13!

+ אדוני, אל תרים את הקול,

צריך טופס 17, וזהו.

- ואם היה לי טופס 17,

הייתי מקבל את זכויותיי?

+ ברור,

אבל אין לך טופס 17,

נה, נה, נה!

- האמת שעבדתי עלייך,

ומה שיש לי זה טופס 17

+ יש לך טופס 17?

- כן

+ אתה בטוח?

- כן

+ תראה...

- הנה

+ מממ... מממ... מממ..

- קרה משהו?

+ אעעעע... מה אני אעשה עכשיו?

כל יום בכל יום אדמדמים בשמש,

והשמש לא מפסיקה לבעור

כלניות אדומות דם נוטפות דבש חלב,

והאדמה עדיין סופגת,

את כל הכאב שנגרם מאנשים שהכאיבו להם

כולם צודקים תמיד, נכון? גם אני,

גם אני יכול לעלות באש את החלום הדמיוני של כל אישה

מפסיקים אותי רק כשאני נפסק

זה טוב לשקוע לתוך גלידת קצפת עם רסיסי סוכריות נמסות,

ולהביע משאלה,

אבל הכול חוזר,

זה חוק הטבע

וכשהוא מטושטש מכדורים,

וחורש עם הטרקטור את השדות לא שלו,

בעוד הבוס מתצפת כמו שוטר,

חבוי בצללים בין העצים,

הוא יודע מאיפה נושבת הרוח, ולאן,

כי יש לו עיניים ואזניים,

והוא מריח, טועם וממשש דברים

כשמי שהפסיקה להיות - הפסיקה להיות,

היא בחרה בזה, אני לא מחייה מתים.