מה האיבר הבא בסדרות המפורטות:
0 2 4 6 8 10 ...
4 2 5 3 6 4 ...
הנה אחת שמצריכה ידע מקדים:
3 1 4 1 5 9 ...
אני משוכנע שרובכם הכרתם את הסדרות הנ"ל או שהבנתם את החוקיות המסתתרת מאחוריהן תוך מחשבה קצרה.
אך מה בנוגע לסדרה הבאה:
5 3 25 35 45 55 ...
מה האיבר הבא כאן?
בעודכם חושבים על התשובה אשאל אתכם קושיה נוספת; כיצד עשיתם זאת? איך ידעתם מאוסף קצר של מספרים להסיק מה כל מספר שיבוא לאחר מכן?
"אתה מכליל".
צ'כים, אמריקאים, גרמנים, איטלקים והודים מעולם לא נתנו לי את התשובה הזאת כשדיברתי איתם על אנשים ועל העולם (לפחות לא בקונוטציה שלילית) אבל שמעתי אותה הרבה יותר משרציתי מישראלים.
בנוגע ללמה דווקא מישראלים יש לי מספר תשובות אך לא זה הנושא שברצוני להעביר כאן, אני רוצה אחת ולתמיד להפריך את ההקשר השלילי שבו המשפט הזה נאמר.
המוח הוא מכונת אופטימיזציה; הוא זוכר את ניסיונות העבר שלו וזה עוזר לו להימנע מטעויות בעתיד מה ש:
א. הופך אותו למהיר (לא צריך לבזבז זמן חישוב ואנרגיה מיותרים על ידע שכבר יש לי מחישובי עבר)
ב. הופך אותו לחכם (רק אחרי שאני יודע מה זה חיבור אני יכול להגדיר כפל ורק אחרי שאני יודע מה זו הברה אני יכול להרכיב משפט- הצלילים שתינוקות עושים הם לא פחות מאימונים בדיבור)
ג. נותן לו יתרון בחיזוי מאורעות (גם ללא מיספור מדוייק של אירוע ואירוע, זיכרון של "הרבה פעמים" לעומת "מעט פעמים" יכול להוות בסיס ליצירת מאגר נתונים סטטיסטי שמעדכן את עצמו)
תבניות תבניות תבניות
היכולת של המוח האנושי לזהות תבניות ולהכליל אותן היא מה שנתן לנו את היתרון במירוץ האבולוציוני.
למעשה הסיבה להרבה מאד אשליות אופטיות היא תוצר לוואי של היכולת הזו (או ליתר דיוק, של הכללה שלה); המוח שלנו כל כך טוב בלזהות תבניות שבמהלך ההתרחקות שלנו מבני דודנו השימפנזים תבניות מסוימות חזרו כל כך הרבה והתגלו ככל כך הכרחיות להישרדות עד שהמוחות שלנו חיווטו את עצמם באופן קבוע להשתמש ב"קיצורי דרך" מחשבתיים. בעבר ההבדל של שבריר שניה בין לזהות האם הנקודות הצהובות בדשא הן עיניו של נמר או פרח היוו גם את ההבדל בין חיים ומוות. אנחנו רואים דברים שלא שם ("פאראידוליה") כי אנחנו מצפים לתבנית שחזרה אלפי על אלפי פעמים והוכיחה את עצמה כקונסיסטנטית והכרחית להישרדות אבל זה לא אומר שהמוח שלנו פגום, זה אומר שאנחנו נבונים.
(משחקי ארקייד ישנים בנויים בדיוק על זה. זו אחת הסיבות שהם היו (וחלקם עדיין) כל כך קשים;
זה היה תלוי בלמידה שלך את התבניות של המשחק ושלבים מסויימים [מעבר לזה שלא היה scaling לרמות קושי] הסתמכו על זה שתשחק בהם הרבה פעמים ותזכור את הדרך הספציפית [והיחידה] שמאפשרת ניצחון כמו למשל במשחק הנוסטלגי "SkyRoads").
רעיונות ירוקים חסרי-צבע ישנים בזעם
אנו כל העת מקבלים קלטים סנסוריים מהסביבה דרך העיניים, האוזניים, האף ושאר איברי חישה ואילו מעובדים בהתאם לידע קיים ומתבטאים במשוב חזרה אל הסביבה בפעולות שלנו.
כשאשאל אדם שחזר לא מזמן מקוסטה ריקה איך היה, אקבל תשובה כגון: "לח וזול".
היכולת שלי להבין שהחלק הראשון של תשובתו מתייחס למזג אוויר בעד השני למחיר מוצרים שונים היא פועל יוצא של הידע שיש לי על מצבים אפשריים של מזג אוויר ועל מילים המתארות עלות כספית ושל כך שאני מצפה שהשימוש שלו במילים הוא סטנדרטי- אותו השימוש ששמעתי פעמים רבות קודם לכן או במילים אחרות, אני מכליל. שפה היא תוצר ישירה של הכללה- הגדרנו יחידות בסיסיות שהסכמנו עליהן בצורה שרירותית (או שהרלוונטיות לרציונל מאחוריהן נשכח ונשחק לפני אלפים על אלפים של שנים) ועליהם אנו מבססים את התקשורת שלנו, רצף צלילים מוסכם מראש וכל עוד המשמעות שאני אשתמש בה לרצף הצלילים שלי תהיה המשמעות שאתם תשתמשו בה אין סיבה שלא נבין האחד את השני. ללא הכללה אין שפה, שיח בעל משמעות לא יתאפשר שכן האחד לא יוכל להניח כי האחר עושה שימוש באותם הפירושים למילים שונות.
פינקי והמוח
אני יושב עם חברים סביב משחק קופסא. בעוד שני תורות יגיע תורי.
אני לא יודע מה יש לשחקן שלפני ביד אבל ראיתי סידור דומה של הלוח בעבר. אני יודע באיזה סוג "מלכודות" השחקן הזה משתמש בדרך כלל כי אני יודע איך הוא חושב. אני מכין את עצמי לאפשרות שאני מוצא כסבירה ביותר והפלא ופלא אני צודק, אני לא נופל בפח ומגיע תורי כמעט ללא פגע.
איך עשיתי זאת? האם יתכן ופיתחתי כישורים טלפתיים מבלי ששמתי לב? איך אני יודע מה האחר חושב ומעבר לכך, איך אני יודע אם הוא חושב שאני יודע מה הוא חושב או שהוא רק חושב שאני אחשוב זאת והוא מכין לי דבר מה לא צפוי (אם מדובר במשחק קלפים למשל)?
התשובה הקצרה היא- יש לי חלק במוח שעושה את זה.
בני אדם התפתחו כיצורים חברתיים; רובנו חיים בקבוצות ואנו נעזרים ברשתות נרחבות כמו כלכלה שבנויות על אינטראקצות הן תחרותיות והן קואופרטיביות. החברה האנושית בנויה על סדרת הכללות של שפה טבעית (בה נגענו), שפת גוף, צלילים לא-מילוליים, כלים רטוריים כמו סרקזם ועוד. אנו כל העת מכלילים את התנהגות הסובבים אותנו בניסיון ליצור תחזית מדוייקת ככל שניתן.
זה אחד הדברים המרכזיים שמייחד בני אדם מבעלי חיים אחרים; לאחר מספיק הסתכלות אנחנו מזהים את הכוונות של בני אדם שהם לא אנחנו.
אנחנו יודעים מה הבעת פנים אומרת גם ללא מילים וככל שהניסיון מצטבר אנחנו יודעים מתי האחר משקר לנו.
זה חייב להיות ככה, התפתחנו ככה כדי לתפקד ביעילות בתוך חברה כי ללא היכולת להבין כוונות של אנשים אחרים לא נוכל "להגן על עצמנו" מפני שקרים ורמאויות של אילו הבאים להרוויח על חשבוננו.
אילו עולמו הפנימי של כל אחד היה שונה וכאוטי לחלוטין מזה של רעיו לא הייתי יכול לכתוב שורות אילו כי מעולם לא היינו יורדים מהעצים והופכים לחברה מודרנית (מי יותר מי פחות), החברה האנושית וכל המצאותיה משפה ועד אתרי בלוגים בנויה על זה שקיים בנינו דמיון לפחות בסיסי (והאמת שגם הרבה מעבר לבסיסי).
תגיד את הסיפרה 5
האם כבר הבנתם מה האיבר הבא בסדרה הרביעית?
באיזו רמת ביטחון באחוזים הייתם אומרים שהוא 65? אם הייתי אומר לכם שהוא אכן 65 ושואל אתכם מה האיבר הבא, באיזו רמת ביטחון הייתם חושבים שהוא 75? כמה פעמים הייתי צריך להמשיך בכדי שרמת הביטחון שלכם תעלה ללמעלה מ-90% שהחוקיות תמשיך להיות כפולות של 10 ועוד 5? מאה איברים? אלף? מיליון?
המציאות עמוסה ברעש, תוצר של ההתנהגות הכאוטית של מערכות טבעיות.
החיים הרבה יותר דומים לסדרה הרביעית מאשר לראשונה; "דבוק" לסיטואציות שונות רעש אך אם הוא זניח עדיין נוכל להוציא ממנו תבניות ולחזות (בדיוק גבוה מאד) מה עתיד לקרות. ההגדרה "כל איבר במקום שהוא לא-שני שווה ל10 כפול מקום האיבר פחות 1 והאיבר במקום השני הוא 3" היא הגדרה לגיטימית לסדרה אבל מניין לכם שהאיבר הבא בסדרה הראשונה הוא 12 ולא 7 וחצי? מניין לכם כי הסדרה השניה היא לא ציקלית (אותן חמש ספרות חוזרות על עצמן) וכי השלישית היא אכן ספרותיו של הקבוע המתמטי פאי ולא מספר שנבדל ממנו בספרה המיליון? התשובה הקצרה היא שאתם לא (וגם אני לא אילולא הייתי זה שכתב אותן ויודע את הרעיון מאחוריהן). אנחנו מכלילים כי זה עוזר לנו לתפקד במציאות כאוטית ואקראית, זה עוזר לנו לעשות היגיון. אנחנו מחפשים להכליל כי לפתור משוואות זה קל ולשנן כל פעם סיטואציות בנות עשרות, מאות או אלפי איברים מצריך המון משאבים ואנרגיה.
פתיתי שלג
בני אדם נוטים לחשוב שהם פתיתי שלג יוצאי דופן אבל זה פשוט לא נכון, ההבדלים בין מרבית האנשים הם זניחים (האחד מנגן על פסנתר, השני אוהב עגבניות והאחר איבד את אימו בגיל 10. אילו לא הדברים שמייחדים אנשים האחד מהשני) ואחוז נכבד מההתנהגות של רוב בני אדם הרבה פחות אקראית ממה שנדמה.
זה לא הופך אנשים לרובוטים, זה אומר שהם מתפקדים ביעילות. זה חייב להיות ככה כי התפתחנו לחזות תבניות ולהגיב לתבניות של אנשים אחרים, בדיוק ככה אנחנו מבינים סרקזם ויודעים שכאשר מישהו מגלגל עיניים הוא מביע זילזול או סלידה.
אז מה "אתה מכליל" אומר?
אם אתה מכליל זה אומר שאתה נבון, זה לא אומר שאתה טועה.
ברור שזה לא אומר שאתה תמיד צודק אבל זו גם לא המטרה, זיהוי תבניות הוא מהגדרה סטטיסטי.
אז איך בכל זאת כאשר אנשים בוחנים בני אדם אחרים הוא לא מגיעים לאותה תשובה מכריעה בנוגע לטיב התנהגותם?
כי זה עניין של הגדרות; ברור שאני אקבע כי יותר אנשים בקבוצה הם בעלי אופי מסויים אם הקריטריונים שלי למי נחשב כבעל אותו האופי הם רחבים יותר מאשר אדם אחר שבעיניו אותה ההגדרה בדיוק חלה רק על קבוצת פרטים בעלי תכונות ספציפיות יותר.
אז מי "צודק"? זה לא עניין של צודק, זה עניין של תועלת-
האם ההשקפה שלך עוזרת לך או פוגעת בך? האם לרוב אנשים מתגלים כשונים מאיך שחשבת שהם או שהם מתנהגים כצפוי?
אילו שאלות שרק לאחר אינטרוספקציה תוכלו לענות עליהם.
התגובה "אתה מכליל" על אי-הסכמה בנוגע לטיבם של קבוצת אנשים כזו או אחרת היא לא מענה לטיעונים של האדם.
ברור שאני מכליל, גם אתה מכליל כי המוח שלנו התפתח לעשות את זה אבל זה לא אומר שאני טועה.
זה מובן מאליו שאין 100% כמעט משום דבר ושבכל הכללה שכזאת קיים מיעוט זניח (בדיוק כמו הספרה 3 בסדרה הרביעית) אבל הוא בדיוק זה, זניח. מהגדרה לא עליו דיברתי ולכן הוא לא מעניין אותי אז למה שאציין אותו (בפרט אם הוא אחד בודד ממיליונים)?
אנחנו לא יכולים לסייג את המילים שלנו ללא גבול כי אז לא היינו יכולים לדבר כלל וזה ילדותי (או לכל הפחות נאיבי) לחשוב שבאמרות כמו "כל ה-X הם Y" בשפה יומיומית הכוונה היא ל"כל" לוגי כי כמעט אף פעם אין "כל" שכזה בסיטואצויות יומיומיות בין בני אדם.
סיכום
הכללות הן אחד הכלים המחשבתיים החזקים ביותר שיש לבני אדם.
מדע בנוי על הכללות (כל הנוסחאות הפיסיקליות הן תוצר של אמפיריות- תצפיות על ניסויים והנחה כי אותה ההתנהגות בקירוב תחזור גם בניסוי זהה בעתיד). היכולות שלי להרכיב משפטים ולכתוב קטע שמדבר על הכללות הוא תוצר של הכללה (אני רעיונית מבין שמכאניזם כמעט זהה בהכללה של התנהגות של אנשים לפי היסטוריית ההתנהגות שלהם פועל כאשר מחפשים תבניות במספרים לפי נתונים קודמים) כמו גם עצם השימוש במדיה של רשת חברתית, אינטרנט ומחשב- כל המצאה אנושית היא תוצר של הכללה ואבסטרקטיזציה של כללים בסיסיים שמשותפים ברחבי נושאים שבמבט ראשון נדמה כי אין להם דבר במשותף.
כל עוד אתם מעדכנים את האינטואיציה, ההשקפה והכלים בהם אתם בוחנים את העולם באופן קבוע זה בסדר להכליל כי אתם לומדים מהטעויות שלכם ואתם תהיו מדוייקים יותר בהכללה הבאה שתעשו.
אז תכלילו, אולי זה יעזור לכם להמציא משהו חדש ואולי זה סתם יגן עליכם מאנשים בעלי אג'נדה זדונית וגם אם תטעו לפעמים זה בסדר כל עוד תלמדו מהטעויות האילו אבל זה בטח לא אומר שאתם בהכרח טועים, זה אומר שיש לכם מוח ושהוא עובד (במינימום) כמו שהוא אמור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simulacra