.Esse Est Percipi.

בני אדם (מעל גיל 18 חודשים), שימפנזים, פילים, דולפינים ועקעקים (סוג
של ציפור) כולם מזהים את עצמם במראה. חיות אחרות, כגון חזיר, יכולות להיעזר במראה
על מנת למצוא מזון בעוד חיות כמו דג-קרב סיאמי ובבון יחשבו כי השתקפותם היא פרט
אחר מאותו זן והזכרים אף יתקפו את השתקפותם מחשש לתחרות.

אז מדוע זאת בעצם? מדוע יש הבדל ביני לבין דג לבין רכס הר או סלע
דומם? הכיצד זה התכן שאני יכול לכתוב שורות אלו, להרהר בעצם החשיבה של עצמי, לפתח
מתמטיקה, לבנות כלים,לתכנן שנים לתוך העתיד, לפחד מדברים מופשטים או בדיוניים
לחלוטין בעוד פרה מפעילה מאמץ מיוחד רק לצורך העלאת גירה? מדוע המחשב שלי על כל
שבביו, חוטיו, הנחושת, הסיליקון והחשמל שלו שמסוגל לייצג את המילים הנ"ל על
המסך אינו מסוגל לשאול אותי שאלות על איך זה להיות בן אדם? למה כל שימפנזה או
קוף-על אחר שאי פעם למד שפת הסימנים והיה מסוגל להרכיב משפטים מורכבים, לבקש מזון,
לגדל חתול מחמד ואף להטיל אשמה על אותו חתול לא שאל אפילו פעם אחת את חוקריו אף
שאלה?

מכונות חושבות-

הסבא של מדעי-המחשב, אלן טיורינג (שהיה אחד משני המתמטיקאים
ההומוסקסואלים המפורסמים), ניסח פורמליזציה של רעיון החישוביות ושל מה זה אלגוריתם
באמצעות תיאור מתמטי של מכונה אבסטרקטית שהיום ידוע כ"מכונת טיורינג".
אז מה זו מכונת טיורינג? אחסוך מכם את הפורמליות המתמטית ואבקש מכם לדמיין מכונה
בעלת סרט לא-מוגבל המחולק לתאים,ראש המסוגל לקרוא ולכתוב סמלים מהסרט ולזוז ימינה
או שמאלה לפי סט נתון מראש של הוראות כאשר מצב המכונה בכל רגע נתון נרשם (לצורך
הסתכלות בסט הפעולות וביצוע הפעולה הבאה). טיורינג הראה באופן עצמאי (ובשיתוף עם
מתמטיקאי אחר בשם אלונזו צ'רץ' שהראה גם הוא תוצאות חשובות באופן עצמאי) מספר
תוצאות מעניינות, חשובות ועמוקות הנוגעות למכונות-טיורינג ולחישוביות עצמה. אחת
התוצאות המרכזיות ביותר אותן הוכיח טיורינג הייתה כי בעיית העצירה אינה ניתנת
לפיתרון.
לבעיית העצירה ניסוחים שונים רבים אך שקולים זה לזה ולכן אבחר בניסוח האינטואיטיבי
יותר בעיניי:
בהינתן תוכנת מחשב כלשהי וקלט כלשהו האם ניתן לקבוע אם התוכנה עוצרת עבור אותו קלט.
כלומר, האם אני יכול לדעת לכל חישוב שהוא בהינתן קלט (מספר,מחרוזות...) כלשהו האם
החישוב ייגמר בזמן סופי או ימשיך לנצח.
אתם מוזמנים לנסות ולחשוב בכוחות עצמכם האם התשובה היא כן או לא אך לצערנו ב1936
טיורינג הוכיח שבעיית העצירה לא-ניתנת לפיתרון, אי-אפשר לדעת.
אחסוך מכם את פרטי ההוכחה (למרות שהיא אינה ארוכה או מסובכת במיוחד ואף אשאיר זאת
כתרגיל נחמד בלוגיקה והתייחסות עצמית בדומה לפרדוקס השקרן למי שרוצה) אך אקדיש את
הזמן לדון בהשלכות שלה-
בעיית העצירה (שכבר הזכרתי אותה בקצרה בקטע "הפילוסופים החדשים והרנסאנס
השני") היא דוגמא בסיסית לפונקציה לא-חשיבה דהיינו, פונקציה שלא ניתן בעזרת
שום אלגוריתם להפיק תוצאה שלה עבור כל קלט*.
זו תוצאה מאד מפתיעה ולא אינטואיטיבית, קיימים מספרים שאין דרך לפרט כל ספרה שלהם
עד איזה דיוק שנרצה וקיימות פונקציות שלא ניתן לחשב את התוצאה שלהן עבור כל קלט
שנרצה ולמעשה ניתן גם להוכיח כי "רוב" (במובן המתמטי) הפונקציות
והמספרים אינם-חשיבים! האין זו הפתעה! אבל מה לכל זה ולקופים המזהים עצמם במראה?
"תזת צ'רץ'-טיורינג" הוא השם שניתן לניסוח של אלונזו צ'רץ' ואלן טיורינג
כי "כל החישובים הינם בעלי אופי דומה" כלומר, כי אין אף חישוב (במובן המסורתי
של חישוב) שניתן לביצוע אלגוריתמי שלא ניתן להגדיר עבורו מכונת טיורינג מתאימה שנותנת
כפלט את תוצאת החישוב הנ"ל או בניסוחה החזק יותר (ואתם תסלחו לי שאני נמנע
מפורמליות ומפשט לצורך ההסבר), כל הדברים שקולים מבחינה חישובית. זו כמובן אינה
הוכחה או עובדה (או ניתן להוכחה) אלא טיעון שנובע מאבחנה מאד פשוטה, במילים אחרות:
אין אף חישוב- חיבור,פירוק לגורמים,שורש,סינוס וכו', שמחשב יכול לבצע שאיני יכול לעשות
עם האצבעות שלי,חשבונייה,בדידים,חלוקי נחל וכו' בעזרת מתודה מתאימה.
טיורינג סבר (יחד עם רבים אחרים עד ימינו) כי המוח האנושי ניתן גם הוא להכללה
שכזאת וכי בעתיד גם החשיבה האנושית תתגלה כאלגוריתם או אוסף של אלגוריתמים, גם אם
מאד מסובכים, שניתנים לסימלוץ (משורש "סימולציה") ע"י
מכונת-טיורינג דהיינו, מחשב, ולמעשה ריי קורצוויל מנסה ליצור תודעה מסומלצת
ע"י מחשבים בימים אילו ממש בגוגל.

המוח לא-חשיב-

דיון על התודעה האנושית ותודעה בכלל מלווה את המין האנושי עוד מימיי
מצרים (וכנראה שעוד לפני כן), אך בשנים האחרונות הודות לקדמה הטכנולוגית
והתפתחויות במדעי המוח, הדיון התלהט מחדש כאשר כל צד חמוש בטיעונים חדשים שלא
התאפשרו בימיי קדם הודות לידע האנושי של המאה החדשה. שתי אפשרויות שצצות לרוב
בספרי מד"ב ובשנים האחרונות גם בחוגים המדעיים בהן אדון הן הרעיון של יצירת בינה-מלאכותית
ובפרט, בינה-מלאכותית-"חזקה" (כלומר, בינה-מלאכותית בעלת פרספציה,
רצונות וחוויות-עולם-סובייקטיביות,מה שלעיתים מכונות "קוואליה") והרעיון
של העלאת התודעה למחשב.
אני, בניגוד לטיורינג וקורצוויל, נוטה יותר לכיוון העמדה של רוג'ר פנרוז-
המוח (לפחות בחלקו) ובפרט פרספציה אינם-חשיבים. ראינו כבר כי קיימות במתמטיקה
פונקציות שאינן-חשיבות כלומר, שאף אלגוריתם אינו יכול להפיק את תוצאותיהן עבור כל
קלט שהוא, אז מדוע שלא תהיינה כאלו גם במציאות?
בפני עצמו זה כמובן טיעון חלש אז הנה כמה עדויות לכך שלפחות חלק מהפונקציות
הקוגניטיביות אינן אנאלוגיות לחלוטין לפעולות הניתנות להמרה בעזרת שערים לוגיים:

1)חישוב ויזואלי:
בני אדם ללא נזק מוחי ובעלי התפתחות תקינה יחסית מסוגלים לזהות בקלות עשרות ואף
מאות אלפי אובייקטים שונים אך ורק על ידי צורתם החיצונית. למעשה, היכולת של ילד בן
4 לזהות פרצופים ואובייקטים יומיומיים במדויק גבוהה בהרבה מאשר התוכנות המתקדמות
ביותר כיום שנועדו לעשות את אותו הדבר. המוח מזהה אובייקטים בעזרת סוג של חישוב
במקביל ומשווה אותם לתבניות שקיימות בזיכרון בשונה מאד ממעבר סדרתי (לחשב ולבדוק
"אחד אחד") שהמחשב עושה אחר פרמטרים מוגדרים מראש. מספיק שתתן לאחת
מתוכנות אילו אגרטל בצורת חתול (שגם ילד בן 3 היה מבין את הפאנץ' כמעט בן רגע) וכבר
תהיה צניחה משמעותית בדיוק. המוח איכשהו מבין את הכוונה גם כשיש קצת חופש צורני
ומקום לפרשנות.
המוח התפתח אבולוציונית לזיהוי מהיר של תבניות ויזואליות ותמונות כי בימי עבר
ההבדל בין שיח לנמר היה ההבדל בין חיים למוות.

2)גבול ברמרמן:
קרוי על שם המתמטיקאי והביופיסיקאי הנס ברמרמן, גבול ברמרמן הוא השם שניתן
למהירות החישוב המקסימלית האפשרית בעזרת מערכת של חומר. החישוב נובע מתורת היחסות
הפרטית ועקרון אי-הוודאות של הייזנברג וערכו בקירוב 1.36 כפול 10 בחזקת 50 (1 ו-50
אפסים אחריו) ביטים לשנייה לקילוגרם (מהירות האור בריבוע חלקי קבוע פלאנק). מה לזה
ולמוח? מאחר ויש מגבלה למספר פעולות החישוב האפשריות בשנייה ישנן פונקציות שאינן
אפשריות לחישוב בזמן סביר על ידי כוח-גס כלומר, שהזמן לחישוב הפונקציה אם נוקטים
בחישוב סדרתי ומנסים "אחד אחד" הוא בפירוש אינו פרקטי ולכן חישובן דורש
גישות אחרות. בעיות מסויימות כמו למשל זיהוי תבניות ויזואלי, עוברות
משמעותית את גבול ברמרמן ולמעשה אם נסתכל על העין האנושית ועל הרשתית בפרט נבחין
כי ישנם בסביבות מיליון תאים הרגישים לאור. מספיק שלכל תא היו רק שני מצבים (בפועל
כנראה יש הרבה יותר)- חש באור ולא-חש באור, מעבר סדרתי של כל הרשתית היה מצריך לעבד
למעלה מ10 בחזקת 300,000 ביטים של מידע (1 ו300,000 אפסים אחריו!). זה עובר את
גבול ברמרמן מאות אלפי מונים!
אך בפועל,בחיי היומיום, אנו מזהים ומבצעים החלטות ויזואליות מהירות פי מיליארדים
על מיליארדים ממספר זה ולכן לא ייתכן שהחישוב נעשה בצורה סדרתית ובהכרח אסטרטגיות
אחרות ננקטות ע"י המוח והעין.

3)אקראיות טהורה:
מאחר והמוח הוא מבנה פיזי גמיש בעל פעילויות חשמליות וכימיות, הוא חשוף
לשגיאות אקראיות ול"רעש" שנובע מתהליכים אנלוגיים:

(א)שני נוירונים לא קשורים יכולים להשפיע זה על זה בעזרת שדה חשמלי גם ללא קשר
ישיר ביניהם אלא לחלוטין מפוטנציאל חשמלי שכל אחד מהם "מפעיל" בתהליכים
בלתי-תלויים האחד בשני עם קבוצות נוירונים אחרות.
(ב)לפעמים נזק מוחי או מחסור זמני במשאבים (חלבון,חמצן וכו') מוביל לנקיטת קשרים
אלטרנטיביים בין נוירונים (טנטטיבית או תמידית) לצורך ביצוע משימה שבדרך כלל לא
לוקחת את ה"נתיב" הזה ומוציאה אותו לפועל ביעילות כמו הדרך המקורית
(ובמקרים נדירים כמו "תסמונת סוואנט" אף יותר טוב).
(ג)במוח קיימים סוג של תאים שנקראים "תאי גלייה" , מספרם גדול בהרבה
ממספר הנוירונים (בערך פי 10 עד 15) שבמשך שנים נחשבו כ"עמודים תומכים"
של המוח והעניקו לו יציבות מבנית אך בשנים האחרונות התגלה כי יש להם פונקציות רבות
אחרות כמו למשל ניקוי המוח מרעלנים,זיהוי קשרים בין נוירונים ותזוזה
למקומות שצריכים חיזוק מבני ועזרה בחישוב בפעולות קוגניטיביות כמו
הנוירונים עצמם! זה קצת כמו שמעטפת הפלסטיק של שבב במחשב תעזור לו לבצע חישובים!

כל אילו ואחרים משפיעים באופן אקטיבי ופסיבי כאחד על הקוגניציה והפרספציה ובאים
לידי ביטוי בחוויית-העולם ובקבלת ההחלטות שלנו אך לא נראה סביר שמשהו מהם ניתן לסימלוץ
בצורה דיגיטלית שהרי אילו תהליכים אקראיים פיזיים וכיום לא ברור בכלל אם
מתמטית ניתן להגדיר פונקציות המפגינות אקראיות אמיתית ולמעשה זו שאלה פתוחה
במתמטיקה,מדעי-המחשב וקריפטוגרפיה (נושא קשור הוא "פונקציות
חד-כיווניות").
המוח משתמש בשגיאות אקראיות כחלק מהקוגניציה שלו.

4)בני אדם פותרים בעיות לא-חשיבות כל הזמן:
זה אולי הטיעון החלש ביותר מבין הנ"ל וישנה מעט הגזמה בצירוף המילים "כל
הזמן" אך זו נקודה שלטעמי כן שווה לתהות על טיבה.
בני אדם יוצרים מתמטיקה ולוגיקה ומסיקים מסקנות ע"י הצטברויות סטטיסטיות גם
כאשר אילו אינן בהכרח מראות קשר סיבתי מובן מאליו (במובן ההסתברותי) ויכולים
להוכיח טיעונים כמו "בעיית העצירה" עצמה שהזכרתי קודם לכן ו"משפטי
אי-השלמות" שמדברים על עצם היכולות להוכיח דברים. בני אדם הגדירו אקסיומות על
אינסוף ויכולים לבצע חישובים ולהוכיח משפטים על אינסופים מגדלים שונים
(לקריאה נוספת ראו "תורת הקבוצות") ולמעשה הודות לטריקים ושיטות
אינטליגנטיות ששאולות ממגוון תחומים שונים בני אדם הצליחו לחשב פונקציות לא-חשיבות
ומספרים לא-חשיבים! עד גדלים מסויימים ועם הגבלות ספציפיות אנו מסוגלים לדעת האם
תוכנה מסויימת עוצרת, אנו יודעים ערכים ספציפיים של פונקצית "הבונה
העסוק" (דוגמא מפורסמת לפונקציה לא-חשיבה) והוכחנו משפטים על הערכים שאנו לא
יודעים לחשב, חישבנו כמה ספרות של "קבוע אומגה של צ'ייטין" (עוד דוגמא
למספר לא-חשיב מפורסם) ועוד דוגמאות רבות אחרות. בוודאי שלא הפרנו את ההוכחות של
עצמנו, לא מצאנו אף אלגוריתם שיכול לקבוע כל ספרה וכל ערך של הפונ' הלא-חשיבות
שהזכרתי עד איזה דיוק שנרצה (שהרי כפי שהוכחנו, אלגוריתם שכזה לא קיים) אבל על ידי
שימוש בטריקים מחוכמים השונים זה מזה הצלחנו כל פעם למצוא כמה תוצאות ספציפיות
וכשאילו הפסיקו לעבוד מצאנו טריקים נבונים אחרים שהתאימו יותר לתנאים הספציפיים
החדשים.

כל הנקודות שציינתי כאן (והן אינן היחידות) מביאות אותי להאמין כי המוח אינו-חשיב,
לפחות חלק מן הפעולות הקוגניטיביות אינן שקולות למכונת-טיורינג ולכן אינן ניתנות
לסימלוץ על ידי מחשב סטנדרטי.
אבל מה בנוגע למחשב לא-סטנדרטי?

קוואנטים להצלה-

אחד הרעיונות הפופולריים ביותר בשנים האחרונות בתחום המחשבים
והטכנולוגיה, יחד עם ננוטכנולוגיה, הוא הרעיון של "מחשוב קוואנטי".
"מחשב קוואנטי" הוא מערכת חישוב תיאורטית (למרות שכבר קיימות חברות
המתעסקות עם הנושא ובונות לפחות את הארכיטקטורה הבסיסית של מחשוב קוואנטי ולמעשה גוגל
עובדים כיום על מיקסום של טכנולוגיות חישוב קוואנטי קיימות) המנצלת תופעות
קוואנטיות של חלקיקים בפרט אי-וודאות (שהזכרתי בקצרה קודם לכן) וסופרפוזיציה.
בשונה מאובייקטים יומיומיים, חלקיק (אלקטרון לצורך העניין) אינו נמצא במצב
(מיקום,תנע,ספין-תכונה של חלקיקים) מוגדר עד אשר אנו מבצעים מדידה על מנת לדעת
באיזה מצב הוא נמצא.
איך זה רלוונטי לנו לצורכי חישוב?
"ביט" של מחשב סטנדרטי יכול להימצא בכל רגע נתון בשני מצבים בלבד, 0 או
1.
"קיוביט" (קיצור של "ביט קוואנטי") לעומת זאת יכול להיות
בערבוב של מצבים ולא בהכרח רק ב0 או 1 עד רגע המדידה (לאחר המדידה הוא כן
ימצא במצב אחד בלבד).
למעשה בעוד שני ביטים של מידע יכולים לייצג את המצבים:
00
01
10
11
קיוביט אחד בלבד מספיק לייצג חישוב המערב את המצבים הנ"ל!
באופן דומה שני קיוביטים מספיקים בכדי לייצג את כל המצבים האפשריים של ארבעה ביטים
"קלאסיים", שלושה קיוביטים מספיקים בכדי לייצג את כל המצבים האפשריים של
שמונה ביטים קלאסיים ובאופן כללי "איקס" (מספר כלשהו) של קיוביטים
מספיקים בכדי לייצג את כל המצבים האפשריים של 2 בחזקת "איקס" ביטים קלאסיים!
זוכרים את תזת-צ'רץ'-טיורינג? קיימת טענה חזקה אף יותר בשם "עקרון
צ'רץ'-טיורינג-דוייטץ' " הגורסת כי מחשב קוואנטי אוניברסאלי (כזה המסוגל
להריץ כל אלגוריתם במובנים שתיארתי בתחילתו של קטע זה) מסוגל לסמלץ כל תהליך
פיזיקלי.
מה לכל זה ולתודעה האנושית?
מחשב קוואנטי בעל 266 קיוביטים מסוגל לייצג חישובים של בקירוב 2 בחזקת 266 ביטים
קלאסיים שזה בקירוב 10 בחזקת 79 (1 ו79 אפסים אחריו). מה שמיוחד במספר זה הוא שזה
בקירוב מספר האטומים ביקום הנראה ולכן מחשב קוואנטי בן 266 קיוביטים מסוגל
לסמלץ את כל היקום!
אבל מאחר ומוח אנושי גם הוא נמצא ביקום ומורכב מאטומים בפרט הוא יהיה ניתן לסימלוץ
גם כן, לא? אעשה עצירה קטנה על מנת לתת מספר הגדרות קצרות בשביל ההמשך:

"פאנפסייכיזם חלש"= התפיסה ש"תודעה" היא איזושהי תכונה
בסיסית של היקום בדומה למסה,מטען חשמלי וספין.

"פאנפסייכיזם חזק"= התפיסה כי לכל דבר יש תודעה, מבני אדם ועד
חלקיקים.

"פאנפרוטופסייכיזם"= התפיסה כי ישנם אובייקטים ספציפיים בעלי
"קדם-תודעה" שרק הם מסוגלים לגרום לתודעה.

"הילופתיזם"= תפיסה הגורסת כי תכונות של חומר הן שגורמות לתודעה
ולכן יצירת תודעה אפשרית לא בהכרח בעזרת חומר כמו רקמות מוח.

ישנן ווריאציות רבות להגדרה של פאנפסייכיזם אך בקטע זה אדון בגישה הנמצאת
בין פאנפסייכיזם חלש להילופתיזם ולשם קיצור, בכל התייחסות עתידית אכתוב בפשטות
"פאנפסייכיזם". נסתכל על הנגזר מתפיסה פאנפסייכיסטית בצורה הבאה:
בהנחה כי פאנפסייכיזם נכון (באיזושהי צורה) ו"תודעה" היא אכן תכונה אינהרנטית
של חומר, ניתן לחשוב על שדה פיסיקלי (בדומה לשדה החשמלי המתאר מטען ושדה היגס
המתאר מסה) היכול לתאר כל צורה אפשרית של תודעה שתתכן. אם שדה שכזה קיים אזי כי
בהינתן הכלים המתאימים נוכל לסמלץ תודעה של כל אדם בין אם חי,מת או עדיין לא נולד.
אם עבור מי מכם הנ"ל בכל זאת לא נראה כנגזר מתפיסה פאנפסייכיסטית על אחת
מצורותיה אטבע מושג חדש כאשר שוב, לשם התייחסות עתידית, אתייחס אליו בקצרה כאל
"פאנפסייכיזם":

"פאנפסייכיזם סימולאקרי"=  התפיסה כי קיים שדה פיזיקלי (באנאלוגיה לשדה
חשמלי ודומיו), המתאר כל חווית-עולם אפשרית.

פאנפסייכיזם, בעיניי, הוא אבסורד.
הידע שלנו היום בנוגע למוח הוא כזה שמבהיר כי המוח הוא אוסף של נוירונים, לא יותר
ולא פחות.
הראיות כיום מצטברות לכך שאין איזור יחיד במוח האחראי על יצירת תודעה מהמידע הנקלט
בחושים אלא שהיא תופעת לוואי הנגרמת מאינטגרציה של מעברי המידע המהירים בין
הנוירונים.
הגישה הפאנפסייכיסטית לעומת זאת מתארת יקום בו תודעה היא עובדה, תכונה של חומר כמו
מסה. ביקום בו תודעה היא חלק אינטגרלי מהקיום, סוג של אקסיומה בעלת מקום מיוחד
בחוקי הטבע, אין מקום ל"תופעת לוואי" כפי שמצטייר בתחום מדעי המוח בשנים
האחרונות שהרי התודעה קיימת לנצח (והתקיימה מראשית היקום) בשדה.
אם מישהו היה אומר לכם שכל הפרספציה שלכם התקיימה ותתקיים תמיד ביקום הודות לשדה
פיסיקלי, לא הייתם פוסלים אותו על הסף כהוזה או כעוסק בניו-אייג' על סוגיו? זה
כמובן אינו טיעון מספק בכדי לפסול פאנפסייכיזם לחלוטין (שהרי מאחר ודבר מה נשמע
כאבסורדי אין זה אומר שאינו נכון) ולכן אתמקד בכך שהראיות כיום מצטברות נגד תפיסה
זו ובדדוקציה נוספת שאציין בהמשך.

אז מה בנוגע למחשב הקוואנטי שלנו? אם עקרון צ'רץ'-טיורינג-דוייטץ'
נכון ומחשב קוואנטי בן מספיק קיוביטים אכן יכול לסמלץ כל תהלך פיסיקלי ואכן נתכנת
מחשב מופלא שכזה לסמלץ מוח אנושי, מה נקבל?

אריץ את הניסוי על עצמי- המחשב ידמה כל תהליך פיסיקלי במוח שלי מהתהליכים
הלא-מודעים כגון מעבר מידע בין נוירונים וחילוף חומרים ועד תהליכים מודעים כמו
תכנון תנועה, כישוריי הבנת הנקרא וחשבון. המחשב ידבר כמוני (נוסח ואינטונציה),
יהיה באותן דעות כשלי ויענה תשובות שהיה מצופה ממני לענות (בהנחה שהייתי באותן
נקודות ציון בחלל פיזי כמו המחשב. זו נקודה חשובה שקשורה לדדוקציה הנוספת שהזכרתי
קודם לכן ואחזור אליה בקרוב) אילו אני הייתי נשאל את אותן השאלות. כשישאל האם הוא
מודע לעצמו מה יענה המחשב? "בוודאי שכן!" שהרי אני מודע בעצמי.
אילו הדוגלים בהעלאת התודעה שלהם למחשב מאמינים כי הודות ל"העלאה" שכזאת
יוכלו לחיות לנצח וירטואלית בתוך המחשב אך מדוע שקיום של מחשב המסמלץ תודעה של אדם
יוכל להקנות תחלופה למוח הפיזי כמקום האחסון של התודעה? והנה הנקודה החשובה, מהגדרה
אני לא יכול להיות עצמי בתור המחשב שהרי אנחנו לא מאחסנים את אותו החלל באותו הזמן
עבור כל רגע נתון (גם אם הדעות שלנו היו זהות אילו היו מחליפים בינינו). מהגדרה
אני תמיד עצמי והסימלוץ שלי הוא תמיד סימלוץ ממוחשב ואנו לעולם לא חולקים לפחות את
אותן קוארדינטות 4-ממדיות (חלל וזמן) ולכן בהכרח לא את אותה נקודת המבט על העולם
הן מילולית ומאחר והצורה בה אנו קולטים בחושינו לא תהיה זהה (שהרי אור וצליל לא
יגיעו אלינו מזוויות זהות עקב הבדלים במיקום) הן פיגורטיבית שהרי נגבש השקפה נפרדת
במקצת עבור כל רגע נתון שוב,הודות לאי-שיתוף של מיקום חללי וטמפורלי וכנראה שגם
לעולם לא דברים כגון הרכב בסיסי/הרכב כימי שאמנם נראים טריוויאליים אך בסופו של
יום תורמים להגדרה של למה אני אני. אילו פאנפסייכיזם נכון ואכן היה מתאפשר סימלוץ
שכזה המשמעות הייתה שאם לאחר הסימלוץ היו יורים בי למוות של הגוף הפיזי הייתי
ממשיך לחוות את העולם בחושיי אוטומטית מנקודת המבט של המחשב (שהרי הקיום של חווית
העולם שלי הוא יחיד בשדה הפאנפסייכיסטי). אם לפי תפיסתי סימלוץ של התודעה אינו
מתאפשר אז מה למעשה כן מסומלץ? טוב, התהליכים הכימיים והפיסיקליים שמתרחשים במוח
שלי מרמת ההתנהגות של אטומים ועד בסופו של דבר לאישיות שלי ולמה שמבדיל אותי
מאנשים אחרים אילו היו מפשיטים אותנו מגופינו. העסקתי את עצמי עם מחשבות אילו הרבה
זמן, שפאנפסייכיזם הוא אבסורדי ושהעלאה לא אפשרית מהגדרה אך פעם אחת כשעסקתי
בהרהורים מעיין אילו הבנתי דבר מה שגרם לי לדיסוננס עד היום - אם סימלוץ אכן לא
אפשרי, והמחשב יסמלץ את האישיות שלי אך לא את התודעה זה אומר שמה
שיוצא דופן הוא המוח עצמו,הרקמות, שהרי הן ההבדל המהותי היחיד (בניגוד לתפיסה
הילופתיסטית) שמונע מהתודעה להיות לא מעבר לתוכנה שניתן להריץ על מחשב. כאילו
שהמוח הוא מן סוג של "בשר קסום" המסוגל להכיל (ואולי גם היחיד שיכול
להפיק) תודעה באופן בלעדי. ואז זה הכה בי- "אני מאמין בנשמות".

בשר קסום-

כשאני אומר שאני מאמין ב"נשמות" אני כמובן לא מתכוון לנשמה
כפי שרוב האנשים מתכוונים.
אני לא חושב שרק מאחר והרעיון של סימלוץ התודעה בעזרת מחשב מצטייר כלא-סביר וכעומד
בסתירה להגדרות האנושיות שלנו של מה זה להיות (הוויה באופן כללי) זה אומר שיש
מעיין רוח-רפאים או אנרגיה סמויה שמרחפת בתוכנו ומחכה להשתחרר כשהגוף הפיזי מסיים
את תפקידו.
נשמה היא בהגדרתה המשך מטאפיזי של האני, חלק מאיתנו שאינו מתבטא בשום מאפיין גשמי.
אם אכן חווית-העולם של להיות עצמי לעולם לא תוכל "לעבור מקום" זה אומר
שהמוח עצמו,הרקמות, הוא הדבר החשוב. כאילו שעל המוח של כל אחד מאיתנו יש
מספר-סידורי או מעיין סמן מטאפיזי שמצביע תמיד מחווית-העולם של להיות אתה על המוח
שלך, כמו סוג של "מלאך שומר" שמוודא שהתודעה שלך תמיד נשארת במקום אחד.
המסקנה הזאת מרגישה פרדוקסלית או לכל הפחות שגויה.
הכיצד זה ייתכן שבניסיון שלנו להתרחק מפאנפסייכיזם וממסקנות אבסורדיות כגון קיום
תודעה זהה במקביל, קיום לא-רציף של תודעה ואחרים הגענו למסקנה אבסורדית לא פחות?
ומדוע שדווקא אובייקטים פיסיקליים בעלי תודעה (מכל רמה שהיא) כגון בני
אדם,קופים,עקעקים ואיגואנות ישמרו על ייחודיות אינהרנטית ההופכת אותם ליחידם במינם
בעוד שאובייקטים כגון ספות,כסאות,נהרות ואטומי מימן יהיו ניתנים להחלפה זה בזה בלי
אבחנה? האם היקום הוא ביוצנטרי ותודעות הינן נקודות קבועות שיוצרות את המציאות ולא
להיפך? דרך אחת להפריך את הביוצנטריות היא לחשוב שסמן מטאפיזי שכזה קיים על כל
פיסת חומר ולמעשה שני אטומי מימן אינם זהים ואינם ניתנים להחלפה (אולי באמת מאחר
ואינם מתקיימים לעולם באותן נקודות ציון בחלל ובזמן) אך המסקנה מכאן אבסורדית עוד
יותר; אמנם היקום אינו ביוצנטרי אך אין
זה המוח ש"קסום" אלא כל חומר באשר הוא.
כשאני משתמש במילה קסום אני מתכוון לדבר מה שאינו ניתן לבדיקה אמפירית. החיתוך בין
הקבוצות מה ש"קסום" לאמפיריציזם הינו ריק.
גישה זו עוד פחות מתיישבת על הדעת ולכן רצוי כי נחפש פתרונות פשוטים יותר עוד
בשלבים מוקדמים מזה, אולי טעינו באחת או יותר מההנחות שלנו:

(1)אין תודעות:
בקצרה וכאשר אנו שומרים על פשטות מירבית, ההגדרה של תודעה היא המצב של הכרה
באובייקטים חיצוניים ופנימיים וההבדלה בין עולמות אילו (הפנימי והחיצוני).
אם ננקוט בגישה רדוקציוניסטית, המוח הוא מערכת של נוירונים עם קשרים אלקטרוכימיים
ביניהם.
אולי הכרה שכזאת כפי שתיארנו כלל אינה קיימת ואנו ,כאוסף של נוירונים המתקשרים זה
עם זה במוח שלנו, רק יוצרים מעיין סיפור פנימי של להיות "עצמנו" בכל רגע
נתון רק כאשר קבוצת נוירונים אחת מעבירה מידע אל קבוצה אחרת לצורך תכנון עתידי (גם
אם מיידי) של פעולה לצורכי הישרדות גם אם כיום במאה המודרנית הקשר ההישרדותי
היטשטש או עבר מוטציה מבחינת המטרות שלנו כאורגניזם. הגישה המטריאליסטית הזו נוחה
ומפשטת את ההבנה שלנו את עצמנו להבנה של תהליכים מכאניים אך מספיק ותשנו בכל מקום
בקטע זה בו רשומה המילה "תודעה" למילה
"חוויה"/"חווית-עולם"/"פרספציה" ונגיע שוב לאותה
מסקנה אבסורדית- אם החוויה אינה ניתנת לסימלוץ בהכרח רק כל מוח ספציפי יכול
באופן בלעדי לאכלס חוויה ספציפית. ולכן לא הצלחנו להתיר את הבעיה. אחד יוכל
לטעון כי אולי אין גם חוויה אך אם זה המקרה דבר מכל זה אינו משנה (או אמיתי בשום
מובן) והדיון מסתיים כאן.

(2)לא ניתן לסמלץ חוויה אנושית בפרט או ביולוגית בכלל:
אפשרות נוספת להיכן קיים כשל בהנחות שלנו היא כי בדומה למחשב קלאסי,
גם מחשב קוואנטי אינו יכול לסמלץ חווית-עולם. גישה זו ניתן לחלק לשתי תת-אפשרויות:
א) עקרון צ'רץ'-טיורינג-דוייטץ' שגוי: קיימים תהליכים פיסיקליים שלא ניתנים
לסימלוץ על ידי אף מחשב קוואנטי גם בהינתן מספיק קיוביטים, אולי כתוצאה מהצטברות
של רעש קוואנטי כאשר מגיעים לסדרי גודל מסויימים או מתופעות פיזיקליות שאנו כרגע
אינם מודעים לקיומן.
ב)חווית-עולם אינה תופעה פיזית: מבין כל הדברים שציינתי עד עתה זו אולי האפשרות
המבטיחה ביותר. איני מתכוון כאן שחווית-עולם היא משהו הקיים מחוץ ליקום (למרות
שרבים יטענו כי זו גם אופציה) אלא שבדומה לגישה המטריאליסטית שנקטנו בה בנקודה (1),
הקשר בין הנוירונים הוא זה שיוצר את הסנסציה של חווית-עולם שהרי הנוירונים מעבירים
מידע מהאחד לשני ומתרגמים את הקלטים הסנסוריים מהעולם החיצון לתבניות אלקטרוכימיות
ובשום שלב אין מעבר של חומר שהוא עצמו חווית-העולם. החוויה של להיות
"עצמי" היא למעשה החוויה של להיות רשת של נוירונים והשאלה של "איך
זה להיות בן אדם?" היא למעשה כמו לשאול "איך זה להיות חיישן?" ורק
אנחנו, הנוירונים עצמם, הם אילו שבכלל מקנים לכך איזושהי משמעות מלכתחילה כחלק
ממעבר מידע אלקטרוכימי.

(3)לא ניתן לבנות מחשב קוואנטי:
מעבר לכך שכיום כבר נעשו צעדים ראשונים ליצירת מחשבים קוואנטים וליישום
של חישוב קוואנטי בצורות שונות, גם אם מחשב קוואנטי אינו ניתן לבנייה (או לפחות,
אם קיימת מגבלה מסויימת על כמות הקיוביטים האפשרית בגלל רעש קוואנטי או תופעות
פיזיקליות אחרות) זה עדיין אינו פותר את הבעיה שלנו. אמנם לעולם נגיע למצב של אכן
לבדוק קיום מקביל של יצור חי והכפיל המסומלץ שלו אבל אי-קיום מיחשוב קוואנטי מספק
אינו שופך אור חדש על הבעיה ומשאיר אותנו עם אותה השאלה- מדוע חווית-העולם אינה
מסוגלת "לעזוב" את המוח ו"לעבור מקום"?

(4)פאנפרוטופסייכיזם נכון:
אולי פאנפסייכיזם (חלש/סימולאקרי/ווריאציה אחרת) אינו נכון אבל פאנפרוטופסייכיזם
כן. אולי הגישה המטריאליסטית כפי שהוצגה ב(1) ו-(2)ב) נכונה ואנו
אכן סוג של אוטומטים שתחושת חווית-העולם שלנו היא לא מעבר לצורה היחידה בה רשת
נוירונים מתקיימת ומעבירה מידע אבל הנוירונים הם בדיוק החומר שבסידור הנכון נותן
את האפשרות לחוויות סנסוריות סובייקטיביות ואולי זה בדיוק למה לא חזינו במוחות
שצצו ספונטנית מסידורי חומר אקראיים כמו ענני גז קוסמיים וגלקסיות במשך מיליארדי
שנים (רעיון דומה נקרא "מוחות בולצמן") שהרי אף לא אחד מאילו הוא
נוירון, התנאי המקדים לתודעה אם אנו נוקטים בגישה פאנפרוטופסייכיסטית. העניין הוא
שאם פאנפרוטופסייכיזם נכון אזי רק המוח יכול להפיק חווית-עולם מאחר והוא בנוי
מנוירונים שהרי הם התנאי המקדים לתודעה ולכן אנו חוזרים לבעיה המקורית, המוח הוא
"בשר קסום" שמכיל באופן בלעדי את האפשרות להכיל תודעה (ואף היחיד שיכול
להפיק אותה) ובהכרח הילופתיזם לא נכון.

גם ניסיון לנסות ולפסול כמה מהנחות היסוד שלנו אינו צלח, נדמה כאילו
הבחירה היא בין להאמין ב"שדה קסום של נשמות" שמהווה מעיין "עולם
הבא" לבין "נשמות מיוחדות" שבכל רגע נתון משגיח עליהן "מלאך
שומר" אבל אולי העניין פשוט משנדמה לנו.
הניסיון המבטיח ביותר שלנו עד כה ליישב את הטענה כי אם חווית-העולם של מוח ספציפי
לא ניתנת לסימלוץ אזי המוח הוא אובייקט מיוחד (באיזשהו מובן מטאפיזי) הוא (2)ב),
חווית-עולם הינה הצורה בה רשת נוירונים מתקיימת ולא תופעה פיזית. אקח את הטיעון
הזה שלב אחד קדימה; בדומה לטיעון כי מהגדרה אני
והסימלוץ שלי לא מאכלסים את אותו החלל באותו הזמן עבור כל רגע נתון ולכן לא יכולים
בהכרח לעבור חוויה זהה באופן סימולטני, נוכל לחזק את (2)ב) בכך שנסכים כי
לא רק שחווית-העולם היא הקיום של רשת נוירונים המעבירים ביניהם מידע אלא באופן
כללי חוות-העולם היא המוח עצמו! המבנה הפיזי הוא החוויה ובשונה
מסלע,מקלדת או כסא, הקיום של מוח הוא חווית-עולם! ולכן בהכרח מהגדרה לא
נוכל להחליף מוח ספציפי בסימלוץ ממוחשב בדיוק כפי שאם אקנה כסא חדש
הוא אינו הכסא הספציפי שאני יושב עליו ברגעים אילו גם
אם הם זהים בכל מובן.

סיכום-

בפירוש פשטנו את הבעיה על ידי רדוקציה להגדרות ולינגוויסטיקה אבל עולות בעיות
חדשות שהן למעשה ווריאציה של הבעיה הקודמת; מדוע הקיום דווקא של מוח הוא חווית-עולם? האם היקום כן
ביוצנטרי או שפאנפסייכיזם חזק נכון ולכל דבר יש צורה מסויימת של
חווית-עולם? אם שני אטומי מימן כן ניתנים להחלפה אולי גם המוח כן
וחווית-העולם האישית של כל מוח ספציפי כן יכולה להיות מסומלצת ופאנפסייכיזם
(חלש/סימולאקרי) נכון? לא יכול להיות שכל האפשרויות שהועלו בקטע זה נכונות
(אבל כן יכול להיות שכולן שגויות). אילו שאלות קשות ומחקרים עתידיים במדעי המוח,
מדעי המחשב ופיסיקה יכולים לשפוך קצת אור על לפחות חלק מהאספקטים שהועלו כן אך יש
סיבה שהבעיה של "כיצד המבנה הפיזי של המוח יוצר חוויות סובייקטיביות?"
מכונה גם "הבעיה הקשה של התודעה" היא קשה, לא ברור כלל שבכלל ניתן לפתור
אותה אי פעם ללא קשר להבנה שלנו את המוח, אלגוריתמיקה ומכאניקת קוואנטים. גם אם כל
"בעיה קלה" של התודעה תיפתר ועבור כל פונקציה קוגניטיבית יוכלו להצביע
על איזור במוח ורשימת תהליכים שיוצרים אותה אין זה מסביר אף לא קצת את הבעיה הקשה
שכן היא נובעת מחוסר היכולת שלנו בו-בזמן גם להגדיר את העולם באיזושהי צורה
משמעותית וגם לחוות אותו, אולי כתוצר של משפטי אי-השלמות של גדל;  במערכת
הלוגית של להיות מוח אין לנו כיצד להוכיח את קיום חווית-העולם שלנו עצמנו
(ה"שלנו" מטעה כאן שהרי כפי שטענו קודם לכן אנחנו חווית-העולם).
זה גם בדיוק השורש של בעיה קשה נוספת, "הבעיה של מוחות אחרים". מניין לי
כי כל שאר האנשים אינם סוג של "זומבים"; מכונות אורגניות או "רובוטים לחים" כפי שניסחו זאת
'דילברט' (מהקומיקס 'דילברט') והפילוסוף דניאל דנט, שרק מתנהגים בצורה
"מודעת" כאילו הם אכן חווים מידע סנסורי באיזושהי צורה סובייקטיבית אך
הם למעשה אוטומטיים לחלוטין? זה הוא השורש הסוליפסיסטי של הקיום; אני יכול להעיד רק על הקיום של עצמי (או בהקשר הנוכחי, לפחות רק
על חווית-העולם של להיות אני). אם יציעו לכם סימלוץ שכזה בתור דרך לחיות לנצח,
הייתם משלמים על זה? מה אם כדי לבצע את הסימלוץ היו צריכים להרוס את המוח הפיזי
שלכם,את הבשר (כדי להגיע לרזולוציה מקסימלית של החיבור בין הנוירונים והסינפסות)?
ריי קורצוויל שהזכרתי קודם לכן טוען בעד סימלוץ שבלאו הכי לא ניתן לדעת האם
חווית-עולם קיימת עבור אף אחד אחר מהטבע הסוליפסיסטי של התודעה (שהרי כולנו לבד
בראש של עצמנו). זה כמובן טיעון חלש מצידו שהרי אינו מחזק את נכונות סימלוץ החוויה
כחוויה המקורית ואינו משכנע מדוע סימלוץ שכזה כדאי, בפרט לא אם חיי אדם תלויים
בכך. אנו עלולים להכחיד עצמנו בהתאבדות מבחירה על מנת לנסות לסמלץ את עצמנו
אך למעשה נחליף את כל העולם ב"זומבים" רובוטיים שעושים מניפולציית
לסמלים לוגיים דרך שבבי המחשב (או חומרה אנלוגית אם יתגלה שכזאת הכרחית על מנת
לבצע סימלוץ). זה מדהים לחשוב שהדבר האינטואיטיבי לנו ביותר, להיות עצמנו, הוא
באופן פרדוקסלי כה בלתי-חדיר לאף כלי שיצרנו עד היום וסיכויי טוב שגם יישאר כזה
לכל כלי שניצור בעתיד, "הבעיה הקשה" כאן כדי להישאר אבל כנראה שהכל פשוט
נובע מהגדרה. בין אם אתם מאמינים באיזושהי ווריאציה של אחת מהגישות הנ"ל,
נשמות או משהו שונה לחלוטין, המוח הוא ללא ספק (פיגורטיבית) סוג של בשר קסום גם אם
בסופו של יום היקום לא סובב סביבו.

לקריאה נוספת-

הדגמה של מכונת טיורינג

מכונת טיורינג

בעיית העצירה

מספרים לא
חשיבים

קבוע צ'ייטין

ריי
קורצוויל מנסה ליצור תודעה ממוחשבת

הוכחה
בעזרת מחשב שארוכה יותר מכל וויקיפדיה

המוח
לא-חשיב

מוחות,עיניים,מחשבים

גבול ברמרמן ו-בעיות
טראנסחשיבות

תזת
צ'רץ'-טיורינג

עקרון
צ'רץ'-טיורינג-דוייטץ'

פאנפסייכיזם

הילופתיזם

על
תודעה #1

על
תודעה #2

תודעה

נטורליזם ביולוגי

נוירולוגיה
ובחירה חופשית

משפטי
אי-השלמות של גדל

הבעיה הקשה של
התודעה

הבעיה של מוחות
אחרים

זומבים פילוסופיים

ניטשה טען שאלוהים מת. סטיבן הוקינג טען שהפילוסופיה מתה.

אני טוען ששניהם טועים.

לא רק שפילוסופיה אינה מתה, נהפוך הוא, אנחנו חיים בעידן הכי טוב לעסוק בו בפילוסופיה. הפילוסופים הישנים היו גסים ומחוספסים. השיטות שלהם פעלו על רגש ושימוש נאיבי בחושים. הם התבססו על ידע דתי או זה שעבר מפה לאוזן (או פוענח מהילוגריפים מצריים) והיו כלואים רק לכללי ההיסק והלוגיקה מבלי היכולת לבסס רעיונות חדשים על העולם הפיסי באמצעות בדיקה מתודית.

העולם החדש שעתיד לבוא (קרוב בהרבה ממה שנדמה הודות לגידול הטכנולוגי המעריכי) עתיד להביא מחשוב קוונטי שייתן לנו תשובות ביעילות ומהירות הגבוהות מאי פעם. מחשבים יהיו מקבלי החלטות, נגדל איברים בהגשת בקשה, נתאחד עם מכשור המותאם לגופנו הביולוגי, ננוטכנולוגיה תאפשר לנו לפרק ולסדר מחדש חומר כרצוננו. האם בעולם כזה הרעיון של אלוהים מת?

זה הוא עידן המידע, כלינו חדים מתמיד. הנה באים הפילוסופים החדשים.

מה היא פילוסופיה?-

פילוסופיה בפירושה המילולי היא "אהבת חכמה" ("פילו"-רישא מ"פיליה",אהבה   "סופיה"-חכמה).

לפי מילון אוקספורד, פילוסופיה היא חקר טבעו של הידע והידיעה, המציאות והקיום. אסכים שכל אלו אכן מאפיינים של מחשבה ועמדה פילוסופית ובסופו של יום של הפילוסוף עצמו. אבל מה פילוסופיה "נותנת"? מה פילוסוף "עושה"?

לשרברב קל להשיב על לשאלה זו: שרברב מטפל בתחזוקת הצנרת, גם לרופא קל להשיב על לשאלה: רופא מאבחן סימפטומים אצל חולה ומציע פתרונות. אבל מה פילוסוף עושה?

לפי ההגדרה הנ"ל פילוסוף חוקר את עצם הידיעה והקיום, אבל מה זה בכלל אומר?

הגדרתי האישית לכך היא: פילוסופיה היא מערכת כלים מחשבתיים שעוזרת לנו להגדיר את גבולות הידע (ולכן בסופו של יום גם את גבולות הקיום) שלנו.

פילוסופיה עוזרת לנו לראות איפה עובר הגבול בין ה-"יש" ל-"אין", פילוסופיה היא מערכת לניתוח גבולות הידע, ובשילוב עם המדע והטכנולוגיה פילוסופיה עוזרת לנו להבדיל בין דמיון למציאות.

אך אין זה הוא תפקיד המדע? האין מקצוע הפיסיקה שם לעצמו כיעד לפענח את צפונות היקום על בוריין וביניהן גם להגדיר את גבולות הידע האנושי ו/או הידע בכלל? טוב, כן ולא;

השיטה האמפירית-

השיטה האמפירית היא הבסיס לכל המדעים, אמפיריות היא מה שמגדיר מה הוא מדע.

קרל פופר אמר כי רעיון הוא מדעי אם ניתן לחשוב על דרך להפריכו, ואיך מפריכים רעיון מדעי כמובן? בעזרת ראיות.

אמפיריות היא השיטה בה אוספים ראיות ועורכים תצפיות על ידי החושים או מכשור המאפשר תרגום אל החושים (כגון סורק הקולט אור אינפרא אדום שאינו נקלט בעזרת עין אנושית).

אמפיריציזם מתבסס על ההנחה כי כל הידע האנושי נבנה על ידי ניסיון. ככל שמספר רב יותר של ראיות מצטבר לכיוון מסוים כך ניתן לבסס השערה ולבדוקה לעומק או לחלופין לאשר/להפריך השערה קיימת.

וכאן אנו נתקלים בשתי בעיות-

הראשונה: בהנחה שכל הידע האנושי הינו מניסיון, דהיינו עובר דרך החושים, מניין לנו כי אנחנו אכן מקבלים את "התמונה השלמה"? מניין לנו כי חושינו (גם דרך מכשור המאפשר תרגום אל החושים) מספקים תמונה "נכונה"/"מלאה" של התופעה?

השנייה (אשר חמורה בהרבה לפחות בעיניי ואף זכתה לכינוי "בעיית האינדוקציה"); מדוע שהשמש תזרח מחר, רק כי זרחה עד היום? מי שלמד פיסיקה בתיכון או חובב אסטרונומיה יוכל לומר כי גרמי השמיים מצייתים לחוקי התנועה של קפלר ובכך נוכל לחזות כי השמש תזרח גם למחרת, אבל מניין לנו שחוקי קפלר יעבדו גם מחר? משום שעבדו עד היום?

המדע כולו נשען על אינדוקציה מתצפיות שנאספו אמפירית אך אף אחד לא יכול להבטיח לנו בוודאות כי מה שקרה עד היום יקרה גם מחר.

וכאן הפילוסופיה נכנסת לתמונה.

הפילוסופים הישנים-

הרעיונות והגישות בפילוסופיה הבסיסית הם עתיקים. כמה עתיקים? השימוש לראשונה במונחים "פילוסופיה" ו"פילוסוף" מיוחס לפיתגורס, אבל גם הרעיונות של הפילוסופיים היווניים נשענו על רעיונות קדומים יותר מהמצרים והבבליים אותם חקרו. בבית הספר לא טורחים לשים את התקופות הללו בפרופורציה אבל המצרים היו עתיקים ליוונים כמו שהיוונים עתיקים לימינו אנו. כשהמצרים חיו ממותות עדיין לא נכחדו לחלוטין, עוד לא הומצאו לוח הכפל* והכתב עדיין היה על בסיס ציורי. וכנראה שעוד לפני כן, בתקופות שבטיות יותר, היו אלו שעסקו בשאלת מוצאנו ועתידנו (ומכאן לידת מיתוסים וסיפורי עמים רבים), אך ללא תיעוד ממשי אנו נאלצים להניח כי לא חלף זמן רב דיו מאז ירדנו מהעץ, התחלנו ללכת זקוף והתחלנו לשאול שאלות.

הפילוסופים הישנים עבדו עם מה שהיה להם. שיטותיהם היו גסות, הם הסתמכו על תצפיות בסיסיות וידע של "חכמי השבט", ניסויים פשוטים, כלי מדידה בסיסים כמו סרגל ומחוגה ואולי החשוב מכל- היגיון טהור וכללי היסק.

כמו כל תחום בתחילת דרכו, השיטות של הפילוסופים הקדומים היו גסות ולא מדויקות, היה חסר בהן עידון עקב מחסור בכלים והטיעונים שבנו לא היו חזקים כפי שהיו יכולים להיות מכיוון ועבדו עם ידע מצומצם (יחסית לימינו) ויכלו רק להניח ולהציע מודלים המתארים את המציאות מבלי יכולת ממשית להעמיד מודלים אלו במבחנים נוספים. הפילוסופים של ימי קדם הסתמכו על חוויות ורעיונות דתיים, על מוזיקה ועל רגש. הם התמקדו במוחלט, באבסולוטי ובטרנסצנדנטלי, הם דיברו על מוסר ועל יופי וניסו לתת בסיס אובייקטיבי לחוויות סובייקטיביות בטיבן.

הפילוסופים הישנים, כשמם כן הם, ישנים. הם עשו את העבודה הכי טובה שיכלו באותם הימים ונתנו בסיס לכללי היסק וללוגיקה, אבל הזמנים השתנו, צברנו ידע ובנינו כלי מדידה מתוחכמים יותר והיום אנו יודעים לפתור (חלק מה)בעיות שקודמינו כשלו בפתרונן ולהעמיד במבחן את ההשערות שלנו על טיבה של המציאות. זמנם עבר.

בוגרי החוג לפילוסופיה של האוניברסיטה (או למה לעשות תואר בפילוסופיה זה בעצם לעשות תואר בהיסטוריה)-

כשלומדים לתואר במתמטיקה אין קורס בשם "קרל פרידריך גאוס". הקורסים במתמטיקה (ופיסיקה וכימיה ומדעי המחשב ורפואה וכו') הם תורת המספרים, חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי, אלגברה ליניארית ועוד. הקורס קרוי על שם תוכנו. לעומת זאת, בלימודי פילוסופיה ישנם קורסים על אפלטון ושפינוזה ופופר ורבים אחרים. מדוע זאת? למה בעצם ללמוד על מה שאדם אחר חשב, בפרט אדם שחי לפני זמן כה רב והשקפת העולם שלו מבוססת על ידע פחות או יותר מיתולוגי/מוגבל מאד יחסית לידע והכלים שיש היום? למה הרעיונות שהיו לסוקרטס או דקארט או וויטגנשטיין טובים מהרעיונות של כל אחד אחר, ועוד על אחת כמה וכמה שלנו היום כאשר הידע שלהם פחות לעומת הידע שלנו?

בכל פעם שממליצים לי לפגוש מישהו בטענה שיהיה לנו "על מה לדבר" רק כי זה סיים לימודי פילוסופיה (או לפחות לקח כמה קורסים באונ' על הנושא) אני אוטומטית מרים גבה.

"מה אתה חושב על 'המשתה' של אפלטון?"

"לא יודע, מעולם לא קראתי אותו מתחילתו עד סופו"

"חשבתי שאתה אוהב פילוסופיה"

"אני כן, אבל אני לא אוהב ספרות"

קראתי הרבה ספרים וחומר על פילוסופיה, אבל ספרים של פילוסופים "דגולים"? רק שניים.

מה כל הידע הזה שווה אם אינך עושה בו את חקר הידע, הקיום? מה הטעם בלדעת שסוקרטס חי בין 470 ל399 לפנה"ס? אנחנו חיים בעידן בו כל הידע האנושי נמצא כמעט תמידית במרחק כמה לחיצות כפתור מאיתנו, זה לא הזמן שלנו לעסוק במה שמתועד, שהרי את זה עשו כבר עבורנו. הפילוסופים הישנים הם נקודת פתיחה טובה וידע טריוויאלי נחמד אבל לא מעבר לזה. הכלים והידע שלנו היום טובים מאי פעם וקל לנו יותר מתמיד להגדיר את גבולות הידע.

הפילוסופים החדשים-

העולם של ימינו בנוי על מדע וטכנולוגיה. אין דבר סביבנו בעולם המודרני שלא מונע על ידי הנדסה מחדש של חומר, ככה שבהתאם ל"חוקים" (או יותר נכון תופעות) שנצפו כחוזרים על עצמם מאות אלפי ואף מיליוני פעמים, יבצע פעולה שמועילה לנו בדרך זו או אחרת ממקרר ואייפון ועד טיפולים נגד סרטן.

הכלים שלנו היום חדים ומדויקים יותר מאי פעם. הם עובדים על מהירות וזיכרון. החידושים שלנו עובדים על אופטימיזציה של כלים שכבר היו ברשותנו, הרחבת היכולות והטווח של הכלים הקיימים ויצירת כלים המשמשים למטרה דומה אך עם פחות מגבלות.

אנחנו, אנשי ההווה, נהיה האבות הקדמונים של הסייבורגים בעתיד. אנו מסתובבים עם היפר-איברים כמו אייפונים ומכוניות שמגבירים את היכולות שלנו לתקשר, לארגן ,להתנייד ולתכנן. יש לנו כמעט בכל רגע נתון גישה למוח-כוורת שמארגן את הידע שלנו ואת הזיכרונות שלנו בספריית ענק ידידותית למשתמש ואינטואיטיבית לטבע הקופי-לוחץ-הכפתורים שלנו. התנתקנו מרעיונות אבסולוטיים אפלטוניים על מוסר ויופי אובייקטיביים ואנו מתרגמים את הקלטיים החושיים שלנו למונחים של יעילות, רווח והפסד. הלכנו והפכנו יותר אינסטרומנטליים, פרגמאטיים, פוזיטיביסטיים, מחושבים, חכמים. בפעם הראשונה בכל ההיסטוריה של המין שלנו אנו יכולים לפחות להתחיל לענות על שאלות שהטרידו אותנו מראשית הדרך ולהעמיד כמעט כל השערה שעולה לראשנו במבחן, הודות לסידור החומר הכי מוזר שהאדם יצר אי פעם-המחשב.

הסינגולאריות קרובה-

טכנולוגיה היא דבר מוזר. לראות שימפנזה יוצר חריצים בקצה של מקל בכדי להגדיל את שטח הפנים וללכוד יותר נמלים למאכל בעזרתו זה דבר אחד. לסדר מולקולות של סיליקון ונחושת במטריצה כדי שכשזרם חשמלי יעבור בתצורה שיצרת הוא יחקה כללי היסק לוגיים ופעולות אריתמטיות זו כבר ליגה אחרת לגמרי.

ההתפתחות הטכנולוגית אינה חסינה ליכולות של המוח האנושי לזהות דפוסים ותבניות ואינה חסינה לביסוס תיאוריות והשערות סביב טבעה וטבע התופעות שבאות בעקבותיה.

ההתפתחויות הטכנולוגיות במהלך השנים מעידות על טבע טלסקופי- הזמן בין פרצה טכנולוגית שגוררת קידמה לזו הבאה אחריה, הולך ומתקצר.

לא רק זאת, אם אנו רוצים לדבר במונחים מתמטיים, קצב הגדילה של ההתפתחויות הטכנולוגיות מתנהג (עד כה) בצורה אקספוננציאלית, מעריכית. אם נתקדם מספיק בגרף של פונקציה מעריכית נראה כי במהרה הגרף מתחיל להתקדם ולהאיץ עד כי נדמה שאנו מגיעים למעיין קיר או אסימפטוטה (גם אם בפועל אין כזאת) ולנו כבני אדם הקו נראה כמעט אנכי, כלומר- השינויים והחידושים הטכנולוגיים שיביאו לפרצות דרך בקדמה יהיו כל כך צפופים מבחינה כרונולוגית עד שיראו לנו כמעט מיידים.

"סינגולאריות טכנולוגית" הינה נקודת זמן תיאורטית בעתיד בה קצב הגדילה המעריכי של הטכנולוגיה יהיה כמעט מיידי עבורנו.

השם "סינגולאריות" לקוח בהשאלה מסינגולאריות של אופק האירועים בחור שחור- נקודת אל חזור שלא ניתן לראות מעבר לה.

מדוע הסינגולאריות חשובה לנו? מכיוון והיא תשנה הכול. הטכנולוגיה תהפוך למעיין משאב או "כוח טבע" ונגדיל את היכולת החישובית שלנו, היכולת שלנו לאמוד את הסביבה שלנו ואת היקום, מיליוני ואף מיליארדי (ואולי אף טריליוני) המונים. המיזוג שלנו עם המכונות יהיה ברמה שלא הכרנו עד היום ולא נהיה עוד "טרנס-הומניסטים", במצב ביניים בשר ודם עם היפר-איברים דיגיטליים וחשמליים, אלא סימביוזה חדשה לחלוטין עם המחשבים והטכנולוגיה.

האבולוציה מאיצה ואנחנו מחזיקים את המושכות, מנתבים את הדרך לעבר המטרות שלנו ומה שאנחנו רוצים שנהיה. האבולוציה הישנה הייתה סטרילית ויעילה, אך האבולוציה החדשה, הדיגיטלית, היא אבולוציה של שפע, מידע, העצמה של האורגניזם, שיפורו, קיומו במקביל ומחוץ לעצמו. הטכנולוגיה היא שתתן לנו את קפיצת הדרך אל הידע ואל התשובות לשאלות שמטרידות אותנו משחר ההיסטוריה. מחשבים מקנים לנו את היכולות לכרות מידע בצורה יעילה ובמהירות שנדמית לעיתים כעל-טבעית ואנו צפויים לראות זאת עוד מתעלה על פני כל מה שהכרנו עוד בדורנו. בכל העולם נעשים בימים אילו ממש מאמצים לפצח מחלות גנטיות, את הסוד לחיי נצח (שהאמת כבר פיצחנו, עכשיו זה באחריותנו להתחיל ליישם ניסויים בבני אדם ולשווק את התוצאות) והניסיון לבנות את מה שחמק מאיתנו זמן כה רב- בינה מלאכותית.

מדען ומחשב-על נכנסים לבר-

"הברמן: מה תשתו?

המדען: גינס

מחשב-העל לא עונה כלום כי הוא אובייקט דומם ואין לו חווית עולם סובייקטיבית או צורך בשתייה."

זוכרים את בעיית האינדוקציה? כל "בינה" מלאכותית שיצרנו עד היום, דהיינו מחשב, רשת-מחשבים או תוכנה שנועדו לחקות פעולת חשיבה וקבלת החלטות אנושית, עובדת על עיקרון מאד פשוט: נניח כי יצרנו בינה מלאכותית בסיסית, הרצה על מחשב-על סטנדרטי שמנתח את העולם בעזרת חיישנים שונים. מאחר והמחשב באינטראקציה ראשונה עם העולם ולא הגדרנו לו כאלו מראש, אין לו עדיין נתונים על הסביבה. אנו בוחנים את יכולת הניתוח שלו. המחשב מזהה לראשונה אובייקט, חתול למשל, הוא ישמור את נתוניו בזיכרון, ימנה "1" וימשיך לסרוק את העולם. את החתול הבא ימנה המחשב "2". נכון לעכשיו, מבחינת המחשב שלנו, יש סיכוי של 1/2 שכל האובייקטים שיתקל בהם יהיו חתולים. בפעם אחרת, נתקל המחשב באובייקט גדול יותר ומעט שונה בצורתו, כלב. הוא ישמור את נתוניו בזיכרון בתא נפרד מזה המונה חתולים וימנה "1". כרגע, מבחינת הבינה הבסיסית שלנו, יש סיכוי של 2/3 שהאובייקט הבא יהיה חתול ו-1/3 שיהיה כלב. כך נמשך התהליך.

כל צורה של בינה מלאכותית מתקדמת יותר שאי פעם בנינו עושה פחות או יותר את מה שהבינה הבסיסית התיאורטית שלנו עושה.

נשמע מוכר? חזרנו אל "בעיית האינדוקציה".

הפילוסוף החדש חשוף לכלי חזק מאין כמותו. ניתנה לו היכולת לבדוק שאלות במהירות שיא ולחפש אחר אפשרויות חדשות לבחינת המציאות. אבל האם הבינה המלאכותית, מחשב-העל שלנו "מבין"? האם הוא חווה את העולם בחושים דיגיטליים או שמא הוא רק ערימת שבבים גדולה? מה זה בכלל אומר להיות "תבוני", והאם אפשר לחקות תבונה?

במתמטיקה ישנם מספרים ופונקציות שאינם ניתנים לחישוב**, אז מדוע שלא יהיו כאלו מצבים במציאות כגון פרספציה, רצון, רגש וחווית עולם סובייקטיבית?

כל אלו הן החזית החדשה של הפילוסופיה, הטכנולוגיה וההנדסה הגנטית של העתיד והן שמאפשרות לפילוסוף החדש קרקע פורייה לניתוח גבולות הידע והקיום מאחר והשיטה המדעית נכנסת בתחומי הבעיה.

ריי קורצוויל, עתידן ואיש מדעי-המחשב העובד בגוגל, פיתח את רעיון הסינגולאריות שהזכרנו קודם. הוא טוען כי הסינגולאריות (שנקרא לה "סינגולאריות קורצווליאנית" על שמו) תהיה הנקודה בה מחשבים "ידביקו את הקצב" ויהיו תבוניים כמו או אף יותר מבני אדם. קורצוויל מתאר בניית בינת-על-מלאכותית שתפעל בשיפור עצמי רקורסיבי ותהיה זמינה לכולנו לכל שאלה, באמצעות שבבים שישבו לנו ישירות במוח. קורצוויל מנסה בימים אלו ממש לבנות בינה שכזאת בגוגל ולתת לה להתמקד בשאלות גדולות של המין האנושי, כמו הפתרון לחיי נצח (שבינתיים כבר סללנו לו את הדרך).

הפילוסוף החדש חוקר את הטכנולוגיה והחברה מבפנים החוצה. הוא חוקר את הבינה בעזרת בינות אחרות, "מוח-הכוורת" האינטרנטי המכיל ידע ודעות של מיליארדי אנשים מההווה ועד העבר ו"בינות" מלאכותיות כגון מחשבים. לראשונה, הפילוסופים יכולים להתמודד בעזרת כלים חדשים עם כמה מהבעיות הגדולות של הפילוסופיה כגון הבעיה הפסיכו-פיזית. לראשונה מאז ימי יוון העתיקה או לפני כן ישנה האפשרות להוסיף מידע חדש, לשפוך עוד אור ולפתח השערות חדשות וחזקות יותר על הנושא.

אני חושב שככל שרעיונות חדשים נוצרים וידע חדש נרכש, גם הרעיון של אלוהות יהיה נתון למוטציה של העולם החדש והוא יתאים ויתפוס צורה גם בעולם בו בני אדם שואלים את השאלות ומחשבים מספקים את התשובה (והרי שכבן אנוש אני יכול לדבר רק על רעיונות מאחר ולא ניחנתי ביכולת לרכוש ידע טרנסצנדנטלי על דברים שמהגדרה איני יכול לדעת אותם).

הרנסאנס השני-

את השם "הרנסאנס השני" השאלתי מאחד הפרקים של "אנימטריקס".

אנו חיים בעידן הכי מעניין ויוצא דופן בתולדות האנושות. בעבר בנינו כלים בכדי להעצים את ה"אני" הפיזי שלנו, להגביר את הגוף. לראשונה אנו יוצרים כלים להעצמת ה"אני" המנטאלי, להגביר את התודעה. הדבר מאפשר גם לפילוסופיה (שמאז ומעולם ניסתה לפענח את עצם טיבם של העמודים עליהם המחשבה האנושית עצמה נשענת) לעבור מוטציה ולהאיץ לעבר הארות והערות חדשות על טבע הידע האנושי. פילוסופיה היא "טובה" אם היא נותנת לנו כלים לנתח מידע ולחשוב בקשת רחבה על סוגים שונים של מידע. זו התקופה הכי טובה לעסוק בפילוסופיה (או בכל תחום למען האמת) כי זו היא תחילתו של רנסאנס חדש, התפתחויות מדעיות מרחיקות לכת ותגליות יוצאות דופן פוקדות את העולם מדי יום ומקרבות אותנו צעד נוסף להבנה שלנו את עצמנו. לראשונה אנו יכולים להעמיד את עצם החושים שלנו במבחן, להגביר אותם, לשנותם, לבחון תופעות שונות בצורות שונות עם חוויות עולם שונות. זה הוא הרנסאנס החדש והפעם הוא פוקד את האנושות כולה.

אנו יוצרים בפרודוקטיביות ובהיקף שלא היו אפשריים ברנסאנס הישן כי לא היו ברשותם הכלים ליצור במדויק ולתקשר גלובלית כפי שיש לנו היום. על המדע החדש להווה כלי לפרספציה גולמית, לספק ידע חדש ולנתח אותו לשימוש עתידי. על הפילוסופיה החדשה לשמש מטא-מערכת הבוחנת את המדע עצמו, מציינת את גבולותיו ומנתחת את עצם המדע לשימוש עתידי.

עלינו להיות חכמים וזהירים כשאנו נכנסים לעידן החדש הזה. אנו מנסים לבנות לנו בני-ברית עשויים סיליקון ונחושת ומנסים להעניק להם רצונות וחוויות משל עצמם (אם הדבר כלל אפשרי) ולאחד אותם אל תוך הבשר שלנו. עלינו להשתמש במחשבים ובטכנולוגיה ככלי ולא כתחליף ללחשוב ולקבל החלטות, אחרת, לא רק שהפילוסופיה ואלוהים ימותו אלא גם הרנסאנס השני לא יהיה עבורנו, אלא עבור המכונות.

דברים לסיכום-

המין האנושי מאז ומעולם היה זקוק לאנשים חושבים. הוא גם לעד יזדקק.
כל הטכנולוגיה שבעולם לא תעזור לנו אם לא ננצל אותה לבניית עולם טוב יותר בעזרת חשיבה רציונאלית. אנחנו צריכים אנשים חושבים,אל לנו לקבל תיאוריות מדעיות (לא משנה עד כמה הקונצנזוס סביבן גדול) ללא בחינה מחודשת של עצם הכלים בהם נעשה שימוש ושל עצם המושגים אותם התיאוריה מתיימרת להסביר. אך זה אינו מדע, זו בדיוק פילוסופיה.

המסע האישי שלי בשנים האחרונות היה דרך התנתקות מרעיונות אפלטוניים ואימוץ גישות אינסטרומנטליות יותר, לעסוק ביעיל ובמה שעובד, לעסוק יותר בהיוריסטי ופחות באנליטי (לפחות בחיי היום יום). הפסקתי לבחון את השאלות הגדולות כמושא לכיבוש ולמתן תשובה והתחלתי לראותן ככלים לפיתוח החשיבה ובחינה מחדש של הידע הקיים.

אנחנו חיים בעידן שבו בורות היא בחירה וכל שנחפוץ לדעת נוכל למצוא בין אם דרך אחרים שמצאו לפנינו או דרך שפה משותפת עם כלים חדשים המריצים מידע במהירות. לראשונה אנו יכולים לפחות להתחיל לנסות לתקל את בעיית האינדוקציה ולחשוב עליה במונחים שלא הגדרנו בעבר. לראשונה אנו יכולים לשנות את חוקי המשחק בעזרת שינוי החושים עצמם ולבחון את העולם דרך משקפיים רבים.

פילוסופיה לא מתה, היא הדבק בין עולם המדעים והטכנולוגיה לעולם החוויה האישית, ובעידן הדיגיטלי שממפה אותנו כנקודות סטטיסטיות זה חשוב יותר מאי פעם.

*-קיימות שיטות מעניינות מאד שנקראות כפל וחילוק מצריים שמבוססת רק על ידיעת חזקות של 2 (לא שמושג החזקה היה מוכר באותם הימים).

**-הראשון שנגע בתחום זה היה אלן טיורינג. מספרים לא-חשיבים הינם מספרים שלא ניתן למצוא אלגוריתם יחיד שמסוגל להפיק את כל ספרות המספר עד נקודה שרירותית. דוגמא לפונקציה לא-חשיבה היא "פונקצית הבונה העסוק" שאני ממליץ לקרוא עליה ועל "בעיית העצירה" בנפרד.

לקריאה נוספת:

http://www.telegraph.co.uk/technology/google/8520033/Stephen-Hawking-tells-Google-philosophy-is-dead.html

http://io9.com/5907179/why-physicists-need-philosophers

http://io9.com/computers-are-providing-solutions-to-math-problems-that-1525261141

http://www.technologyreview.com/view/510121/ray-kurzweil-plans-to-create-a-mind-at-google-and-have-it-serve-you/

http://en.wikipedia.org/wiki/Technological_singularity

http://www.technologyreview.com/view/511421/the-brain-is-not-computable/

http://en.wikipedia.org/wiki/Sunrise_problem

http://www.wired.com/design/2014/02/crazy-oculus-rift-experiment-lets-men-women-swap-bodies/

Elijah:

האם אתה מאמין באלוהים או ישות עליונה כלשהי?

 

S:
השאלה היא למה אתה קורא אלוהים. כשאתה אומר אלוהים למה אתה מתכוון?

 

Elijah:

במובן שאתה רואה את זה או במובן שדתות או ישות קוסמית עליונה.

 

S:

מה שאתה מתאר כרגע זאת תפיסה הפוכה לפנתאיזם. זוהי תפיסה שכל חוקי היקום והטבע וחוקי הפיזיקה והכימיה וכל החוקים שמכילים את המושג קיום, זה אלוהים. התפיסה סותרת דואליות, שזו ישות נפרדת שהיקום והמציאות היא מקרה פרטי שלה והיא מנהלת אותם. פנתאיזם זה היקום והמציאות כמו שהם. מה שאתה מתכוון אליו (שזאת התפיסה של רוב הדתות) זה דואליות, פנאנתאיזם. זאת תפיסה האומרת שקיימת איזושהי ישות, אלוהות, אלוהיות שקיימות מעבר למציאות שלנו. אז אפילו כשאתה שואל אותי אם אני מאמין בפנתאיזם או פנאנתאיזם, זאת אומרת אם אני מאמין שהאלוהות זה הקיום אחד לאחד, היינו הך, שזה דברים זהים או שאלוהים הוא גם הקיום וגם הוא משהו מעבר לקיום ולמה שאנחנו יכולים לחוות. גם את השאלה הזאת ניתן לחלק. נניח את זה ככה: נניח והשקפה שלי היא פנתאיסטית, שאני לא יודע אגב כיוון שאני רק בן אדם ואיני יכול לדעת את מה שמעצם הגדרה אני לא יכול לדעת,אבל נניח לרגע שיש דאליות ויש איזושהי אלוהות ונקרא לזה אלוהות למרות שעוד לא מצאנו הגדרה למה זה אלוהות בשיחה הזאת. כשאתה אומר אלוהות אתה מתכוון למשהו אנתרופומורפי, שהוא מואנש? שיש לו רצונות, שאיפות, שהוא מגלה עניין, שיש לו תכונות אנושיות, שיש לו קווי דמיון אנושיים? כי עצם זה שאתה אומר "ישות", אז ישות זה אנתרופומורפי. אתה ישות לדוגמא. אתה חווה את עצמך בתור ישות ואתה חווה את הסביבה שלך בתור ישויות ואותי בתור ישות חיצונית לך.

 

Elijah:

לא, לוא דווקא. אני התכוונתי באופן כללי להאם אתה מאמין באלוהים.

S:

העניין הוא שאם אתה שואל שאלה עם הגדרה שהיא לא מספיק עשירה, אנחנו בבעיה. אנחנו בבעיה כי זה משאיר את השיחה להיות מאוד מאוד רופפת. זה משאיר קצוות פתוחים בשיחה.

 

Elijah:

זה לא נותן לך דווקא יותר חופש בחירה?

 

S:

אני לא יודע אבל למה אתה מתכוון אז לא אוכל לענות לך לעניין. כשאתה אומר אלוהים, אתה מתכוון לישות אנתרופומורפית או שאתה אומר לאו דווקא וזה יכול להיות קיום מאוד כללי כמו משוואה למשל שמניעה את הכל, שמניעה את כל הקיום או לא משוואה, סט של אינטראקציות.

 

Elijah:

בוא נסתכל על כל אחת מהאפשרויות. אתה מאמין בפנתאיזם?

 

S:

אני אגיד לך כמו מקודם, אני לא יכול לדעת את מה שאני לא יכול לדעת. זאת אומרת, שכל הידע שרכשתי מנקודת המבט של הסובייקטיב, מהעיניים שלי הפך להיות קיים. הוא לא היה קיים עד שלא ידעתי שהוא קיים כי לא ידעתי. הייתי אומר "יכול להיות", יכול להיות שיש דברים שאני לא יודע וכנראה שיש דברים שאני לא יודע ומרגע שאני יודע הם נהיו קיימים, נהיו חלק מהקיום. איפה הם היו לפני זה? אני חושב שהשאלה הזאת לא רלוונטית כל כך. אתה משתמש במילה אלוהים. מה זה? אתה שואל אותי אם אני מאמין במשהו שאני לא יודע מה הוא. אני לא פוסל את האפשרות שקיים אלוהים, אני פשוט לא יודע ואגב אני לא פוסל את האפשרות שקיים אלוהים אנתרופומורפי, שקיימת ישות. 

 

Elijah:

מה את חושב על דואליות,על מעבר לקיום?

 

S:

אני חושב שזה משתמע מהדברים שאמרתי על ידע. אני לא יכול לדעת את מה שאני לא יכול לדעת ומהרגע שאני יודע משהו, הוא נהיה קיים. זאת אומרת, מה זה מעבר לקיום? אני לא יודע מה זה מעבר לקיום. זה לא עניין של אם אני יודע אם יש. כל מה שיש הוא קיים. זה היה פילוסוף יווני בשם פרמנידס שאחד המשפטים המפורסמים שאמר "היש ישנו והאין איננו" וזה בדיוק זה. זה נשמע מאוד מובן מאליו וכל ילד בגן יכול לומר את זה אבל צריך לחשוב על זה יותר לעומק. כן, "היש ישנו והאין איננו". מה שיש זה מה שיש וזהו. אני לא יודע מה מעבר לזה כי המעבר לזה "איננו" ואם זה לא היה מעבר לזה אז השאלה לא הייתה רלוונטית. 

 

Elijah:

אז בעצם אין טעם לשאול את השאלה הזאת מלכתחילה כי אף אחד מאיתנו לא יכול לענות עליה.

 

S:

אני מסכים איתך.

 

Elijah:

למרות שישנם והיו אנשים רבים שטענו שיש להם קשר למעבר. הרבה מאוד אנשים טענו את זה.

 

S:

נכון, הרבה מאוד אנשים טענו את זה במהלך ההיסטוריה והרבה מאוד אנשים טוענים את זה היום. העניין הוא כזה, זה שהם יכולים להוכיח את זה לעצמם. ונניח שאני מאמין להם וגם מה זה אמונה בכלל? טוב, אבל כשאני אומר אמונה כרגע אני מתכוון במובן של נניח שאני חושב שבאמת יש להם דרך לשכנע את עצמם, שהם חוו דברים שמפעילים את ההגיון שלהם ואומרים "שמע, כל הראיות שחוויתי עד היום מצטברות לזה שזה כנראה מאוד סביר". אוקיי, אבל איך הם יכולים לשכנע אותי בזה? איך הם יכולים לשכנע אותי בחוויות האישיות שלהם? בקווליות* שלהם? איך הם יכולים להעביר לי, לסובייקטיב את הראיות ששכנעו אותם ולשכנע אותי בקיום מעבר?

 

Elijah:

בכל שיחה שלי על דת וכששאלו אותי אם אני מאמין באלוהים הייתי אומר שאין לי כל כך דעה בנושא, אין לי מושג. היו מנסים לשכנע אותי בעזרת ספרי קודש ובמקרה של הארץ זה התנ"ך.

 

S:

זאת תפיסה מאוד אגוצנטרית (ואנתרופוצנטרית) להגיד שיש את התנ"ך,קוראן או הברית החדשה, לא משנה. זאת תפיסה מאוד אגוצנטרית כי קודם כל זאת תפיסה שמאוד מגבילה את המושג של מה זה אלוהות בכלל. זאת אומרת לחשוב שכל מה שקיים או מעבר למה שקיים מוגבל בספר. זאת תפיסה מאוד, מאוד, מאוד צרה של מה זה אלוהות ושל מה זה קיום. אגב, אני חושב שיש פה איזושהי סתירה מאוד עמוקה באינטרסים ולדוגמא אני אקח את היהדות למרות שכל דת שמגבילה אלוהות לספר או פריט פיזי מתאימה. יש איזושהי סתירה פנימית בוטה באינטרסים כי אם אתה טוען שאלוהים זו איזושהי ישות אנתרופומורפית ואומניפוטנטית (כל-יכולה) שרוצה רק להטיב והוא לא מוגבל אז אתה מאוד, מאוד מזלזל בו בזה שאתה אומר את זה. יש פה סתירה חמורה באינטרסים.

 

Elijah:

כי אתה מגביל אותו להבנות אנושיות.

 

S:

אתה מגביל אותו להבנות אנושיות שמצטמצמות לספר, לספר אחד. זה מאוד, מאוד מנוון, זה מאוד, מאוד ילדותי וזאת תפיסה מאוד, מאוד צרה גם של אלוהות. לא רק אלוהות אלא גם של אלוהות אנתרופומורפית במובן של אלוהים כ-ה', אלוהים כרוח הקודש, אלוהים כאללה. אפילו בתפיסות פוליתאיסטיות כמו של כל היוונים העתיקים והפנתאון היווני והנורדים והפנתאון הנורדי.

 

Elijah:

בגלל שזאת תפיסה כל כך צרה היית פוסל את האפשרות הזאת?

 

S:

לא הייתי אומר שאני פוסל את האפשרות הזאת כי אני לא יודע. אני רק בן אדם.

 

Elijah:

היית אומר שהתפיסה הזאת לא סבירה?

 

S:

לא סבירה. תראה, כדי להגיד שמשהו סביר או לא אתה צריך שתהיה לך לפחות ראיה אחת. כשיש לך אפס ראיות אתה לא יכול להגיד על משהו שהוא סביר או לא סביר.

 

Elijah:

יש לנו את הטבע האנושי.

 

S:

יש לנו את הטבע האנושי, יש לנו תיעודים ובעזרת הטכנולוגיה יש לנו עוד ועוד מידע חדש המגדיל את היכולת החישובית שלנו וכן הלאה. שום דבר מזה הוא לא מעבר לעצמי. הבעיה פה היא לוגית. זה לא קשור לקדמה טכנולוגית. זה קשור נטו להגיון ואיך חווית עולם סובייקטיבית עובדת, לפחות חווית עולם סובייקטיבית אנושית שמעצם הגדרה אין לי דרך לדעת דברים שאין לי דרך לדעת אותם. זה מעצם הגדרה, זאת אומרת שזה לא קשור לעד כמה המכשור הטכנולוגי שלי טוב. יכול להיות לי את המחשוב הכי משוכלל שאי פעם יהיה בכל העתיד של האנושות וזה עדיין לא יקנה לי כלים לדעת דברים שאני לא יכול לדעת כי מרגע שאני יודע אותם הם קיימים ואני יודע אותם.

 

Elijah:

כלומר שאתה לא יכול לדעת דברים שלא חווית.

 

S:

זה מעבר לדברים שלא חוויתי כי אני יכול לחוות בפעם הראשונה. מעולם לא אכלתי דורבן אבל אני יכול לאכול דורבן ואני אחווה את הפעם הראשונה דרך קצוות העצבים בלשון שלי אבל דברים שאני לא יכול לדעת אותם אין לי מה לומר עליהם.

במתמטיקה יש קבוצות של מספרים שלא מלמדים בבית ספר כי הם מאוד אבסטרקטים , גם באוניברסיטה. זה חומר מתקדם, אתה לא לומד אותו בתואר ראשן למשל. מעבר לזה שיש לך מספרים רציונלים, אי-רציונלים יש לך חשיבים ולא חשיבים. מספרים חשיבים זאת אומרת שניתן לחשב אותם שזה גם מספרים אי-רציונלים, טראנסצדנטים מספרים שנחשבים מאוד קשים "להשגה" (בדרך כלל קשה להוכיח שאי-רציונלי הוא גם טרנסצדנטי) אבל ניתן לחשב אותם ויש לך מספרים לא-חשיבים. זה מספרים שאתה לא יכול לבנות אלגוריתם שיפיק לך כל ספרה שלהם, שכל ספרה שלהם אתה צריך להשיג בדרך אחרת.אין לך אלגוריתם יחיד שאם אתה תציב 1, 2, 3 וכן הלאה, הוא נותן לך את הספרה הראשונה, שנייה, שלישית, רביעית, וכן הלאה. גם בתוך הלא-חשיבים יש לך לא-חשיבים שניתן לתאר אותם, את הלא-חשבים שאתה יכול להשתמש בפסוקים לוגיים כדי לתאר אותם, לא משנה, שאתה יכול לכתוב כיצד ניתן להשיג אותם ויש לך את הלא-תאירים או את ה"לא-בעלי-תיאור" (זה לא מתרגם כל כך טוב לעברית). אותם אין לך איך לתאר בכלים לוגיים. האם הם קיימים? הם קיימים במובן מאוד, מאוד, מאוד אבסטרקטי .כן, הם קיימים במובן מאוד מנטלי ורעיוני אבל אני לא אתקל בהם במציאות. אני לא אתקל באף מספר במציאות אבל זה נושא אחר כבר.  אין לי דרך לתאר אותם, אין לי דרך לחשב אותם, אין לי דרך לדעת אותם.

 

Elijah:

אין להם שימוש?

 

S:

לא מעבר לתחומים של לדבר עליהם.

 

Elijah:

אפשר לומר שהם מנותקים מהטבע?

 

S:

כמו שאמרתי, זאת כבר שיחה אחרת לגמרי כי נשאלת השאלה האם מספרים באופן כללי מנותקים מהטבע. זאת כבר שיחה אחרת אני מעדיף לא לגלוש לזה. 

כל הקונספטים האלה הם מה שנקרא מעגל סגור. שום מידע חדש לא יכול להיכנס או לצאת. לפחות לא במובנים שאנחנו כבני אדם מבינים אותם. לא אני כסובייקטיב אנושי עם הכלים שיש לי, מסוגל להכניס מידע. זה מעגל סגור, אני לא אקבל מידע חדש ואני לא אוכל להאיר על זה מידע חדש, עוד פעם כי מעצם הגדרה אני לא יכול.

 

Elijah:

התפיסה שלך היא בעצם אגנוסטית, נכון?

 

S:

אני מחשיב את עצמי אגנוסטי ואם אני רוצה להיכנס לזה יותר לעומק אני מחשיב את עצמי איגינוסטי עם "I". זה כמו Ignorant Agnostic. זאת התפיסה שגם אגנוסטים מניחים יותר מדי, שגם ההנחה של אגנוסטים שאי אפשר לדעת כלום או לחלופין שאני יכול או לא יכול לדעת (אם אתה אגנוסטי "חלש" או אגנוסטי "חזק"). אם אני רוצה ממש להיכנס לזה, אני מחשיב את עצמי במה שנקרא לא-קוגניטיביסט-תיאולוגי שזה אומר שכל המושגים האלה כמו "אלוהים", "אמונה", "נשמה" לא מוגדרים טוב (למרות שיש לי הגדרה די טובה לנשמה-בעיני זו חווית עולם סובייקטבית, חע"ס). מחשיבים את זה כסוג של אתאיזם. אני לא חושב. אני לא מחשיב את עצמי אתאיסט. אתאיזם זאת קביעה, קביעה שאין אלוהים ואני לא יכול לעשות את הקביעה הזאת בדיוק כמו שאדם דתי לא יכול לעשות זאת. הקביעה שיש אלוהים לא שונה מהקביעה שאין אלוהים. בדיוק כמו בקביעה עם אגנוסטי "חלש" ואגנוסטי "חזק". אגנוסטי "חזק" קובע שאי אפשר לדעת ואגנוסטי "חלש" יקבע שאולי אפשר לדעת ואולי אי-אפשר לדעת. אני מחשיב את עצמי באמצע, נע בין אגנוסטי "חלש" שזה אגנוסטי אמפירי, לאיגנוסטי ,ללא-קוגנטביסט-תיאולוגי. אני לא יודע אם אני יכול לדעת ואני מעדיף לא לשרוף על זה זמן ואנרגיות. אלה שיחות נפלאות וזאת דרך לפתח את המחשבה אבל זה לא נותן לי כלים בעולם האמיתי חוץ מלנתח מידע. אפשר באותה מידה להשיג את הכישורים האלה מלשחק משחקי וידאו או לצייר או לדבר על עשרת אלפים נושאים.

 

Elijah:

ההשקפה הזאת תקפה גם למושגים פרט לאלוהות?

 

S:

אגנוסטיזם זאת התפיסה שאתה לא יכול לדעת בנושאי אלוהים. 

 

Elijah:

יש זרם נוסף במחשבה פילוסופית שמזכיר לי את הנושא, שאומר בעצם שגם אי אפשר לדעת אם בכלל משהו קיים מעבר לקיום של עצמינו.

 

S:

מה שאתה מתאר זה סוליפסיזם לעומת תפיסה ריאליסטית. תפיסה ריאליסטית; איך אני יודע שיש כאן לפטופ - הינה תראה, תרגיש תטעם, תריח. זה מה שנתפס בחושים, מה שנקרא "esse est percipi" , להיות זה להיות נתפס בחושים. נתפס זה מה שקיים, מה שלא-נתפס לא קיים. ניתן להטיל ספק אז בדברים כמו קרינה וגלי אור אינפרא אדומים וסגולים לדוגמא אבל יש להם עדויות בעולם האמיתי עם כלי מדידה. נכון, אנחנו לבדנו לא יכולים להיות עדים לכך אבל בעזרת כלים אנחנו כן והכלים שלנו משתכללים כל הזמן ככה שנוכל לחוות עוד ועוד עדויות לקיום שלהם ושל תופעות טבע אחרות. זה לא משנה את זה שמעצם הגדרה לא אוכל לדעת את הדברים שלא אוכל לדעת, גם אם אוכל לראות גלי חום או שאוכל לראות על בסיס 16 צבעים.

 

Elijah:

אני חושב שהתפיסה האגנוסטית תקפה גם לשאר העולם כי גם על העולם שסביבנו אתה לא יכול לדעת את מה שאתה לא יכול לדעת.

S:

כן, אבל אתה יכול להניח איזשהן אקסיומות שעוזרות לך לתפקד. אם לא היית יכול להניח אקסיומות לא היית יכול לקום בבוקר, לא היית יכול לצאת מהמיטה וזה בסדר ואין בזה שום דבר פסול.

 

Elijah:

לא אומר שזה פסול. פשוט זה אומר שאתה לא יודע.

 

S:

אבל אתה גם לא צריך לדעת זאת בדיוק הנקודה. אתה מניח איזשהן אקסיומות ופועל כדי לקדם את עצמך. אם האקסיומה הזאת מועילה לך אז מעולה, אז זו ראיה. זאת לא ראיה חזקה, זאת ראיה חלשה אבל היא עוזרת לך להתקרב ל"אמת" אם בכלל יש כזה דבר אמת אובייקטיבית. על האקסיומה הזאת אתה בונה תזות, ותאוריות ואתה מקדם את עצמך ומנסה להשיג עוד מידע ואם זה עובד זה עוד ראיות חדשות. שוב, הן לא ראיות חזקות הן חלשות אבל הן ראיות חלשות שקצת יותר קרובות ל"אמת". אם יש לך איזושהי אקסיומה שאתה מניח והיא מוכיחה את עצמה שוב ושוב כלא מועילה, אולי כדאי לך לזנוח אותה או להחליף אותה.אולי בכלל להפחית במספר האקסיומות שאתה מניח ככה שיש לך פחות אקסיומות אבל אקסיומות טובות שעוזרות לך להתנהל.

 

Elijah:

בסופו של יום כל אחד מאיתנו מאמין במה שנוח לו.

 

S:

בסופו של יום כן אבל בכל זאת התפחתנו לאורך עשרות אלפי שנות אבולוציה כדי להיות יצור חברתי ולהיות חלק מחברה. אנחנו חייבים להיות דומים אחד לשני כי אם כל אחד מאיתנו היה בעל חווית עולם שונה ואקראית וכאוטית לחלוטין מאשר האיש שלידו אז כל אחד היה עושה מה שהוא רוצה והיינו מתים מזמן. לא היינו יכולים שום דבר ממה שאתה רואה ולא היינו יכולים להקליט את השיחה הזאת כי לא היה אז אייפון כי אף אחד לא היה משתף פעולה על סמך ראיות. כל המציאות זה ניסוי אחד גדול בפילוסופיה אנליטית.

 

Elijah:

מה הכוונה בפילוסופיה אנליטית?

 

S:

בלנסות לצבור מידע כדי לגייס ראיות לכך שהאקסיומות שלנו לקיום הן נכונות או לא נכונות.

 

Elijah:

וככה זה עד שארית החיים.

 

S:

זה חייב להיות כי אין לך משהו אחר. אתה יודע מה שאתה יודע ומה שאתה יכול לדעת ואתה יודע שהוא ישנו כי אתה יודע אותו ומה שאתה יכול לדעת ואולי תדע אותו כי הוא ישנו אולי לא ומה שאתה לא יודע כי אתה לא יכול לדעת זה לא משנה כי לא תדע את זה כי אתה לא יכול. זה מרגיש כאילו שהקיום שלנו מאוד צר אבל אני חושב שהוא לא. אני חושב שזה חלק מאיזושהי ויזואליזציה שהמוח עושה שגורם לנו להרגיש כאילו אנחנו מאוד, מאוד קטנים כי אנחנו מדברים על קבוצות ועושים אלימנציה, מצטמצמים עד שנשאר חלק נורא קטן אבל אין טעם בכלל בלדבר על הקבוצות הגדולות יותר שמכילות את זה כי זה לא קיים באיזשהו מובן "אמיתי" במרכאות....אבל יש לך "אמיתי" רק במרכאות.

 

 

לקריאה נוספת:

*קווליה- http://en.wikipedia.org/wiki/Qualia

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Pantheism

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Panentheism

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Agnosticism

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Empirical_agnosticism#Types_of_agnosticism

 

http://en.wikipedia.org/wiki/God

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Closed_circle

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Falsifiability

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Omnipotence

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Analytical_philosophy

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Indescribable_cardinal

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Computable_number

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Semicomputable_function

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Transcomputational_problem

 

http://math.stackexchange.com/questions/58036/are-some-real-numbers-uncomputable

 

http://igoro.com/archive/numbers-that-cannot-be-computed/

 

http://multiverseaccordingtoben.blogspot.co.il/2008/10/are-uncomputable-entities-useless-for.html

 

http://scienceblogs.com/goodmath/2009/05/15/you-cant-write-that-number-in/