"אתה לא מבין בכלל איך היום הזה התחיל!" אמרתי לו כשהוא ישב בשולחן שלו שצמוד לשלי.

"איך?" הוא שאל והסתכל עליי.

"בהתחלה הייתה שיחה ממנה, לא משהו רגיל..  והשיחה התנתקה ו..." התחלתי לספר.

"וואו להתחיל את היום איתה זה באמת כבד!" הוא חייך.

חייכתי גם.

"אני אתקשר אליה." הוא אמר.

"ואז השיחה התנתקה לשנייה," המשכתי, "ולפניי שהיא הספיקה לחזור אליי העבירו לי עוד שיחה, והלוואי שיכלתי לעזור להם אבל אין לי מושג איך להתחיל." אמרתי (כמובן שלו פירטתי יותר מה היה בכל שיחה).

"אני אטפל בזה." הוא אמר.

"לא סיפרתי לך את זה כדיי שתטפל בהכל, רק תגיד לי מה לעשות ואני אעיף הכל! אבל אני חייבת להתחיל ממשהו..." אמרתי, מצטערת על זה שכל בוקר שלו מתחיל בלעזור לי (למרות שבדרך כלל אני מבקשת עזרה, והפעם זה בא ממנו).

ככה התחיל היום שלי, והוא היה באמת מתיש. לא לקח לי יותר משעה להבין שבסוף של יום כזה מגיע לי פינוק, והפינוק באמת הגיע- נסיעה ספונטנית בינעירונית לפגוש חברה יקרה, ושיחה עם בנאדם מעניין באוטובוס חזרה לעיר (חולה על אנשים שיושבים לידך באוטובוס ואומרים "היי!").

ואם כבר כתבתי על ט"ו באב, אז ציטוט מהמסעדה שהייתי בה היום-

"וואו כ"כ מלא פה היום!" המלצרית אמרה לנו.

"זה בטח בכלל ט"ו באב." עניתי, "למרות ש.. היו פה יותר משפחות מזוגות."

"נכון." המלצרית ענתה.

"אולי כל המשפחות האלה פה כי הן פינו לזוגות את הבית!" אמרתי.

ובנימה רומנטית זו,

לכל הזוגות שזכרו וחוגגים- מקווה שהיה / יש לכם אחלה יום אהבה,

ולאלה שלא זכרו- שיהיה לכם כל אהבה כל יום בשנה

ולאלה שהם לא חלק מזוג- תחיו את הרגע ותהנו ממנו!