ניקי על המים

לשינה ולי יש מערכת יחסים מורכבת.

אני מאד אוהבת אותה, באמת, אבל היא עבורי בעיקר פנטזיה רחוקה. מאז שאני זוכרת את עצמי, איכות השינה שלי היתה מזעזעת. לא נרדמת, מתעוררת מוקדם, מתעוררת פעם בשעה, וקמה יותר עייפה ממה שהייתי ביום הקודם. 

מאז שאני זוכרת את עצמי, גם התרגלתי לחיות ככה. לא מכירה בן אדם שמתפקד טוב יותר במצבי עייפות ממני, כי כשכל החיים שלך עייפים, אז כדאי לפחות לפתח מערכת התמודדות טובה עם העניין הזה. 

כשאני מספרת לאנשים שאני לא ישנה, זה בדרך כלל השלב בשיחה בו אני מקבלת שלל עצות על איך לשפר את איכות השינה שלי. עם השנים זה גם השלב בו אני יוצאת קצת מניאקית, כי אנשים באמת מתכוונים לעזור, אבל כמה פעמים אני יכולה לשמוע את אותן עצות, כי באמת, זה לא שלא ניסיתי בערך הכל.

יש בדיוק שלושה דברים בעולם שיכולים לגרום לי לישון כמו בן אדם.

1. זה דווקא הדבר שגיליתי הכי מאוחר מבין השלושה. לפני שבע שנים בערך, אחרי שכבר עברתי לכאן, אובחנתי עם הפרעת קשב וריכוז מתקדמת, שזה אמנם משהו שחשדתי בו מזמן (ואני בטוחה שעל כל הסיבוכים וכאב הלב שהוא הביא לחיי, ובעיקר חוסר הידיעה שזה מה שגרם לכל כך הרבה בעיות אצלי וכל ההשלכות של זה, עוד אכתוב). מאחר ואני שונאת תרופות, אפילו דברים כמו משככי כאבים, למשך תקופה ארוכה סירבתי לנסות טיפול תרופתי ורק הלכתי לפגישות עם יועצת שהתמחתה בתחום, כדי ללמוד ולהבין מה ההשפעה של ההפרעה על החיים שלי. יש הרבה דברים שאפשר לתקן או לשפר באמצעות הבנה ושיפור דרכי התמודדות. מה שלא ממש הצלחנו לתקן, היה השינה, ובשלב הזה היא המליצה שאתן צ'אנס לטיפול תרופתי. הלכתי למישהו אחר שמתעסק בזה, עברתי את כל תהליך האבחון מחדש, כי פה מאד זהירים לגבי זה, אם כי אצל מבוגרים הרבה יותר קל לאבחן מאשר אצל ילדים, והתחלנו לנסות תרופות. בזהירות, בהתחלה במינונים נמוכים ולאט לאט העלינו עד שמצאנו את המינון הנכון. גיליתי שכשזה עובד, אז זה עובד, וגיליתי פתאום איך זה להתרכז כמו שצריך, ואיך זה לישון כל לילה באופן נורמלי. לקחתי את התרופה עד סוף התואר, כשנגמר לי הביטוח הרפואי דרך האוניברסיטה, ולמשך השנה הזו ישנתי כמו בן אדם שפוי. אחרי זה הייתי צריכה להתחיל לשלם על ביטוח בעצמי, ובגלל כל מיני סיבות שקשורות לאיך הביטוח הרפואי בארה"ב מתפקד (זוועת עולם) העדפתי להימנע מלחזור ולהשתמש בה. מערכת הביטוח בארה"ב השתנתה השנה והסיבות האלו כבר לא קבילות, אז אני שוקלת לנסות שוב, אבל בינתיים השינה שלי בשלה - לא קיימת.

2. כשאני חולה. אבל לא קצת בערך חולה או מרגישה לא טוב - כשאלו קורים אני בדרך כלל מתעלמת בגבורה מזה שהגוף שלי אומר לי ללכת לנוח וממשיכה לעשות דברים. אבל כשאני ממש חולה, נגיד, 39.8 חום ככה (לא קורה כמעט אף פעם) אני יכולה לישון ליומיים.

3. הדרך השלישית היא הדרך בה גרמתי לגוף שלי לתפוס איזה לילה טוב של שינה במשך כל חיי, אבל היא עוד פחות בריאה מהשתיים האחרות. היא דורשת התשה  מסיבית של הגוף. עבודה קשה, לא לתת לעצמי הפסקות ולא חלילה לעשות דברים כמו לנוח. אפילו בשבוע כזה בו יכולתי לתת לעצמי להירגע, לא הצלחתי ללכת לישון כמו שצריך. בסופו של דבר תמיד תגיע נקודת השבירה, בה אהיה מספיק עייפה כדי להצליח לישון כמו בן אדם.

ואתמול, זה סוף סוף קרה. אחרי חודשיים של טחינה עמוקה וקשה ועוד כמה ימים של הרגעת מערכות בהם הסתובבתי סביב עצמי, סוף סוף הגוף שלי קרס. נכנסתי באחת עשרה בלילה למיטה, התעוררתי בשש בבוקר, ובניגוד לבדרך כלל בו אני אומרת לעצמי, טוב, אני אחזור לישון ולא חוזרת לישון, באמת חזרתי לישון. וקמתי שוב באחת עשרה בבוקר, מה שאולי נשמע לרובכם משהו פשוט מאד לביצוע, אבל לא לי.

זה יחזיק מעמד בערך יומיים, אבל אני הולכת להנות מזה שאני מרגישה כאילו באמת ישנתי. 

נ.ב - יצאתי חסה ומסתבר שלא סימנתי באף פוסט שלי עד עכשיו את האופציה של שליחת מייל למנויים. שמרתי את הקטע עכשיו עם הסימון אז אני מקווה שזה עובד, ואם זה אכן עובד, אז סליחה, מנויים יקרים, ושתדעו שפרסמתי עוד כמה פוסטים בימים האחרונים שאולי פספסתם בלי העדכונים במייל. /סוף קידום עצמי.