לפני שבוע בערך השותפה שלי דפקה לי על הדלת. היא יידעה אותי שלבעלה - להנ"ל שותף מספר 2 - יש שפעת או משהו דומה ושכדאי להתמגן. היא גם נתנה לי לקחת משהו מונע, בכל זאת. רופאה. אבל מכיוון שהיא גם צריכה ללכת לעבודה מדי פעם, היא השאירה את הבחור לנוח בבית, וכמו שדודה שלי אומרת, גברים חולים בבית זה מסוכן.
כך שלמרות כל המאמצים, היא נעשתה חולה יומיים אחר כך, ואתמול דניאל - השותף השלישי - קרס גם הוא. איכשהו, אני נותרתי עומדת.
לא להרבה זמן.
במהלך היום אתמול כבר התחלתי להרגיש מחורבן. התעלמתי. יש עבודה לעשות, ובגלל שהייתי אני באופן הקלאסי ביותר האפשרי לאחרונה - כלומר, לעבוד ממש לאט עד שאני דוחקת את עצמי לפינה מלחיצה בה לא נשאר לי הרבה זמן ואז אני מתחילה לתפקד - אין זמן להיות חולים.
ואתמול דווקא הייתי יעילה. אמנם לא ממש התקדמתי כי כל פעם שניסיתי להתקדם גיליתי שיש לי מלא דברים לתקן, אבל תיקנתי את כולם וסידרתי דברים, וכל התיקונים האלו היו אמורים לאפשר לי לנצל את היום כדי להשלים פערים בצורה מהירה יותר מבדרך כלל.
במקום, אני בוהה בתקרה, מנסה לשכנע את עצמי שהראש לא כואב לי, שאני תקנית לגמרי, ושזה שאפילו ביסקוויט אני לא יכולה להכניס לפה זו לא בעיה בכלל.
לא שיש לי ביסקוויט, או משהו לעשות איתו טוסט. או מרק צח. או אפילו אורז. אתם יודעים, דברים שאנשים שלא יכולים לאכול כי הם חולים צריכים שיהיו להם, אז אני הולכת לאזור אומץ ולהקים את עצמי לכיוון הסופר - דקה וחצי הליכה מכאן, כן? שמרגישה עכשיו כאילו זו שעה.
ואחרי זה אני אשכב במיטה עם הלאפטופ, אפסיק לקטר - על מי אני עובדת, אמשיך לקטר - ואעשה מה שמבוגרים אחראיים עושים כשאין להם ברירה, גם אם כל מה שהם רוצים לעשות זה לישון. ואחרי זה אני כמובן אתפלא למה תמיד לוקח לי שנה להחלים. כי את לא נחה, זה למה.
ואם כבר מדברים על שנה. השנה הייתי חולה יותר פעמים מאשר כל העשור האחרון ביחד. מהשותפה הרופאה, כך הבנתי, מסתמן שזו לא רק אני, אלא שמכל מיני סיבות באמת אנשים באיזור כאן היו הרבה יותר חולים השנה. לא שזה עוזר לי עכשיו, אבל מעניין איך הדברים האלו עובדים לפעמים.
הקיצר, אין פואנטה. אולי משהו כמו אני מסכנה וכואב לי ותרחמו עליי, אבל לא, אל תרחמו עליי, כי אני שונאת שמרחמים עליי. אני גם לא נורא החלטית היום, אבל זה לא קשור. רק משתמשת במרחב הזה כדי לנסות לגייס מוטיבציה להקים את עצמי לסופר ולהצליח - למרות הוירוס המעצבן הזה - לעשות משהו עם היום הזה.