חייה של תיכוניסטית מפוזרת

אז אחרי שלושה ימים משגעים אצל משפחה סוף סוף חזרתי הביתה .

אני לא יכולה להיות שמחה יותר . סוף סוף הבנתי שהוא לא באמת מעניין אותי , סתם חיפשתי במה להתעסק .. לא יודעת מה גרם לי להגיע לזה , אולי השלווה או שינוי האווירה אבל , העיקר שהערס הזה ( דורימן ) כבר לא מעניין אותי משום מה . אוקיי עליתם עליי , אולי אני עדיין קצת חושבת אם הוא עוד בקטע של היחסים שהיו לנו אבל חוץ מזה לא ממש אכפת לי האמת . אני אפילו לא מתגעגעת אליו . רק למה שהיה בנינו . 

גם לגבי האקס שאני אוהבת רפי, אהבה אהבה , כן חשוב לי שיהיה לו טוב ושיהיה שמח אבל תכלס אני אפילו לא מעוניינת לחזור איתו לקשר , אפילו לא של ידידות .

תודה לאל אין לי אף גבר בחיי עכשיו וזה אומר שאין לי דרמות . סוף סוף יש לי זמן ללימודים ולמשפחה . פאק . ארבע בגרויות אני הולכת למות .

אבל למי אכפת ? ביום הולדת שלי , בדיוק יום אחרי הבגרות האחרונה נוסעים לאילת , כל המשפחה (כולל זו שנמצאת אי שם בלוס אנג'לס) .

זו הרגשה כ"כ קלה שאין מול מי להתמודד , אבל האמת ? קצת חסר לי כל הבלאגן והבכי לא יכולה להגיד שלא , אבל עדיין מרגישה שטוב יותר ככה :)

 אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל אני מוכנה להתעללות לימודית של מתכונות ובגרויות אינסופיות .

חג שני שמח חברים , אצלי הוא בהחלט כזה לפעמים כל מה שצריך זה רק להתרחק מהכל לכמה ימים ולקבל אנרגיות חדשות .. 

אני תמיד תוהה איך אנשים נראית כ"כ מאושרים וחסרי דאגות . כאילו , תחשבו על זה , לכולם יש דאגות בסופו של דבר . אם זה סתם דברים קטנים וחסרי משמעות או דברים באמת גדולים .

הדאגה היחידה שלי עכשיו היא איך לעזאזל הוא לא התאהב בי ?! הייתי הבחורה הראשונה שלו לכל דבר ! 

אבל מה שיותר מטריד אותי זו העובדה שלא התאהבתי בו אבל עדיין אכפת לי . למה אכפת לי ? אני פשוט לא יכולה להוציא את זה מהראש . 

הוא עכשיו בטבריה מבלה עם החברים המוזרים האלה שלו ואני כאן בבית יושבת ופשוט חושבת אם יש סיכוי שהוא הכיר מישהי ואז הוא לא יתגעגע אליי.

אני שונאת את זה . אני שונאת את כיתה י' . זו הייתה השנה הכי מחורבנת שלי בבת ספר אי פעם ! ועוד ארבע בגרויות בשנה ראשונה !

מתערבת איתכם ששר החינוך הזה לא סיים את כיתה ו' אפילו עם המדינה הזו .

התיכון הזה משעמם ברמות . אני שונאת אותו . אבל מה לעשות שההורים שלך אוהבים אותו כ"כ ולא מוכנים להעביר אותך לתיכון השני ?

למרות שאם חושבים על זה , אולי זה טוב יותר שאשאר בתיכון הזה . עם כמה שאני שונאת אותו - המורים כן סבבה , לא חסרים חברים ואין אקס שמנסה לטמטם אותך במיזמוזים עם החברה החדשה ישנה שלו . למה אנחנו לא היינו כאלה דביקים ? בעכס , שמחה שאין כ"כ ראיות לעבר שלנו , למרות שהאמת הכואבת - אני עדיין אוהבת אותו . אז מה לעזאזל הערס בטבריה מעניין אותי ?

נמאס לי שאני לא יודעת מה אני רוצה .