Free your Soul

אני לא זקוקה לכריסטיאן גריי מ50 גוונים של אפור, אני לא צריכה שליטה, לא צריכה גבר, לא צריכה כלום. 

לא צריכה שיקשרו אותי, לא צריכה לקשור אף אחד.

זה לא שלי.

ועכשיו זה יהיה כל כך מיינסטרים שאנשים יתחילו להתייחס לזה כאל תחביב, פעילות משפחתית בשעות הפנאי. 

לא מתנגדת לזה כלל וכלל, פשוט הסרט לא משהו.

והסוף גרוע.

פעם ראשונה בחיי נהגתי 109 בכביש שמותר בו 110. לא יכלתי להגיע ל110, עוד לא. 

עוד מעט הכל ישתפר, עוד מעט אני אטוס לירח ואשכח מהכל.

היא החליטה לכתוב עלי כתבה. 

ביקשה את שמי המלא ותמונה שלי תוך כדי העבודה. פיזרתי עבורה את השיער וחייכתי חיוך מבוהל. 

היא אמרה שהיא בדיוק כותבת כתבה על עניין המכירות ועל ההשפעה הגדולה שיש למוכרות בחנויות מותג.

"את המועדפת כרגע", הופתעתי. 

אני לא אחת שכותבים עליה, בטח לא כתבה במגזין אופנה. 

אני קצת מבולבלת ומאוד אבודה. מחר יש יום פתוח באוניברסיטת תל אביב ואני מקווה שאני אמצא את עצמי שם. 

הכסף בורח לי בין האצבעות ואני לא נחה. 

התעייפתי מהעבודה. 

התעייפתי מעצמי. 

אני חייבת לציין שבתור בחורה לא רזה (שמאוד נהנית מזה), אני שמחתי לראות את הדוגמנית אשלי גראהם בsport illustrated. 

אישה לא צריכה להיות רזה, לא צריכה להיות מלאה, היא צריכה להיות אישה. ויש נשים במגוון מידות וגדלים, וזה כל היופי. אני רואה עשרות נשים מדי יום, מאות נשים מדי שבוע ואלפי נשים מדי חודש, ותאמינו לי כולן יפות. עם חזה נופל ועם בטן, עם חזה קטן וישבן עם נוכחות, עם נמשים וסימני מתיחה. כולן מהממות. וגם אני שם. גם אני יפה. עם התחת העצום שלי והלחיים העגולות. גם אני יפה. 

תאהבו את עצמכן. 

(אני חיה עם 15 ש"ח בארנק, הכספומט מסרב לתת לי כסף ושירות הלקוחות של הבנק פועל כמו מוח של זומבי, המשכורת מאחרת ואני בחיפושים אחר 25 ש"ח נוספים, אני חייבת לשלם את החוב שהצטבר בספריה העירונית.)

כשישבתי לידו ברכב אתמול אחר הצהריים הבנתי כמה שאני מפחדת ממנו, נסענו ב170 קמ"ש עם גג פתוח ומוזיקה רועשת. כזו שהעירה גם את השכנים בעזה. ואני פחדתי. 

הוא הודיע לי שהוא צריך רכב חדש, כי רכב ספורטיבי משנת 2013 זה עלוב מדי בשבילו. אז הוא מתכנן לעבור תאונת דרכים. משהו שישלח את הרכב לפירוק ואותו לבית חולים לכמה שבועות. הביטוח כמובן יכסה הכל והוא גם יקבל על זה כסף. הוא רוצה לקנות רכב מהיר יותר, חזק יותר. "כנראה בימים הקרובים.." 

הוא האיץ עוד קצת ואני הייתי דבוקה לכיסא, החגורה מחצה לי את החזה ואני התפללתי שלא אמות היום. כי אני עוד צעירה, ואם אמות עכשיו אני אצטרף ל72 הבתולות בגן העדן. וזה לא להיט.

אומרים שטירוף עובר במשפחה, אני מקווה שהטירוף שלו לא עבר גם אלי.

יום שישי ה13 מתקרב, אני צריכה להוריד סרטי אימה טובים ולקנות גלידה.