Freedom is the right of all sentient beings.

לאט לאט מתרחקת מהאני מאמין שלי

הוא גווע, בלי להשאיר תקווה מאחור

מסתחררת בתוך מערבולת הרגשות והמצבים

לאט לאט וכבר לא אכפת לי. רק עוקץ קצת בלב וגם זה יעלם בקרוב.

אני אהיה לי אש מאנשים קרים?
טיפש מי שחושב שהוא יצליח.

את הופכת לקרה בעצמך, כמו כולם, עד שיבוא ההבא שיבוא ויחשוב שהוא יכול וגם הוא יהפוך לקר, בדיוק כמו החורף בסיביר.

נאחזת במעט שנותר לי

אך מוצאת את עצמי תלויה באחרים,

ברגשותיהם והתנהגותם.

וגם הם, כפי שאני לא אהבתי אנשים שתלויים באחרים, לא אוהבים כאלה.

חשבתי שסיימתי עם הלחכות לזמן אחר

חשבתי שאני נלחמת כשמשהו חשוב לי

חשבתי שהפסקתי לתת לאנשים להשפיע עליי ועל דעותיי.

איפה כל זה נעלם?
לא יודעת, כנראה שרק חשבתי