Freedom is the right of all sentient beings.

ויתרתי עליו,

ובאיזה שהוא מקום אני מרגישה שויתרתי גם על עצמי בדרך..

ביומיים האחרונים אני בדאון רציני,בגלל הכל...החלק שלו רק מוסיף.

אני מרגישה שאני סתם עוד אחת בעולם של כל המכירים שלי

למרות שיש לי עם מי לדבר כל יום ולשפוך את הלב ,אני לבד.

אתמול אמא שלי נכנסה לי לחדר בזמן שהתכתבתי עם חברה ושפכתי את שעל ליבי ואפילו לא שמתי לב שהיא נכנסה ועוד יותר שבכיתי

עד שפתאום ראיתי שהיא מסתכלת עליי ושואלת "למה את בוכה?מה עשו לך?"

שתקתי וחזרתי להסתכל על הצג של הטלפון שלי מלמלתי לה משהו כמו"אחר כך אני אגיד לך"

היא יצאה מהחדר וזהו

הייתי שם עוד שעתיים והיא לא באה לשאול לשלומי

חיכיתי לה.קיוויתי שהיא תבוא..

אחרי שלוש שעות של הסתגרות בחדר יצאתי וגם אז היא התנהגה כאילו מה שראתה לא באמת קרה והתעלמה מזה...כן היו ימים שהייתי אוהבת את זה.אבל אתמול זה רק הוסיף לכאבי יותר.

רציתי להגיד לה ;אמא ,אני חיה בעולם של אנשים רעים. כולם חושבים רק על התחת של השני ודואגים לאינטרסים שלהם ,אני לא רוצה לחיות בעולם הזה,במציאות הזאת. 

למרות שהיה לי עוד הרבה להגיד לה ,הייתי שותקת .והיא הייתה מחבקת אותי חזק .

רציתי שתחבק אותי ותגרום לי לשכוח מהכל .לפחות לכמה רגעים,להרגיש מוגנת.

אני לבד אבל 

וכל מה שנותר לי לעשות הוא לחבק את עצמי ,להתחזק ולעלות רק למעלה,לקוות שבדאון הבא זה יהיה קל יותר ,להאמין בעצמי ולהיות שם בשביל עצמי 

כי אני יודעת שאני חזקה.