היא אמרה שבסופו של דבר אצטרך לדבר איתה, כי אני אצטרך ממנה משהו
איזה חרא משפט, במיוחד שזה יוצא ממנה
אנחנו מדברים רק כי אני צריך ממך דברים? זאת הסיבה היחידה?
אז כבר שבוע היא רואה שאני לא תלוי בה כמו שהיא חשבה
והאמת לפעמים זה הקלה
לנסוע באוטובוס בבקרים וגם לחזור זה לא נורא כמו שחשבתי
אני כבר יומיים בבית וכנראה שאשאר גם מחר, גם כאן יש יתרון
אני לא צריך להגיד לה את זה
יעני ברור שאבא אמר לה, אבל איתו אני יכול להתמודד
עם העצבים והכעס שלה כשלא הולכים לבצפר אני לפעמים לא מסוגל
אז זה חוסך לי כאן
אבל רוב הזמן זה קשה
קשה לי שלא אכפת לה
לפעמים יש לה את ההזדמנות המושלמת לדבר איתי על זה, וזה לא קורה
אולי היא מחכה שאני אגיד משהו, לא יודע... כמה אגו יכול להיות לה אבל
מאז שזה התחיל אני בוכה גם מכל שטות
לא יודע עד כמה זה שטות אבל אלה דברים שלא היו גורמים לי משהו קודם
נגיד לפני יומיים הלכתי ברחוב וראיתי ילדה ממש חמודה (תסלחו לי אם זה נשמע קצת פדופילי) והתחלתי לבכות באמצע הרחוב
אחר כך הבנתי שזה אולי בגלל שאני גם רוצה ילדים ועם המדינה הזוועתית שלנו לא בטוח זה יקרה
זה קצת היה קשור גם לזה שנציג של הבית היהודי הגיע אלינו יום לפני
אבל ברגיל, הכל ביחד כנראה גרם לי להתחיל לבכות כמו מטומטם באמצע הרחוב
אתמול גם ראיתי המירוץ למליון, כי אני "חולה" אז לעשות משהו אחר לא היה
והיה קטע שהקרובי משפחה שלהם מתקשרים אליהם מהארץ
כאב לי שהקשר שלהם עם בנאדם אחד מהמשפחה (אבא, אמא, אח או לא משנה מי) יותר חזק מהקשר שיש לי עם כל המשפחה שלי ביחד
אז כמובן שהתחלתי לבכות שוב
אני פשוט ממש שונא את המצב הזה, שאין לי עם מי לדבר מהמשפחה
לא שקודם דיברנו על החיים או על משהו דומה, אבל סתם לחזור ולספר מה היה
והקטע שבאמת הכי מעצבן אותי זה כשאני מספר על זה לחברים, שיתמכו בי? חס וחלילה
כמובן שאני לא אשם, אבל לדברם אני גם "לא צודק"
כאילו מה הקטע? כשקשה לי אתם אמורים לזהות את זה לא?
אז במקום להראות עוד פעם שקשה לי החלטתי להישאר בבית ולהתמודד עם זה מול עצמי
אני לא צריך טובות של אנשים, ולא צריך להראות להם שקשה לי יותר
כשאני אבוא, אני אבוא חזק ומאושר ומחויך
רק פעם אחת, כמו שאני תמיד עומד לצידם ומחזק אותם לא משנה מה, בכל ריב שיש להם אני אומר להם שהם צודקים למרות שהם לא, ואז מציג בקטנה את הצד של השני, גורם להם אולי לחשוב על משהו שהם לא חשבו עליו, הייתי רוצה שהם יעמדו לצידי