זה ככ הזוי

פתחתי את הבלוג הזה כשאני בן 16 ו8 חודשים

בעוד 3 שבועות אהיה בן 18 וחודשיים, כלומר, הבלוג יהיה בן שנה וחצי

יש לי יחסים מסובכים עם הבלוג הזה, נקרא להם יחסי אהבה-שנאה

לפעמים הפסקתי לכתוב, לפעמים סגרתי את הבלוג לתקופה, לפעמים כתבתי כל יום ולפעמים פעמיים ביום

אני זוכר שהייתי נקודה שלא כתבתי הרבה זמן, כמה חודשים, כי לא הייתי צריך או זקוק לו, וכשכן נזקקתי לו הפוסטים מהעבר והדברים שכתבתי הזכירו לי דברים שלא רציתי או הייתי צריך לזכור בשלב הזה, ומחקתי את כולם, התחלתי מחדש מה שנקרא

עכשיו בדיעבד אני קצת מתחרט על זה, הייתי כן שמח לראות איך הייתי לפני שנה, מה כתבתי, איך התנסחתי, אני מרגיש כמו בנאדם שונה עכשיו

מה שכן מצאתי פוסט שכתבתי מחוץ לישראבלוג, באיזשהו פורום שישאר אנונימי לטובתי, הפוסט הראשון אי פעם שכתבתי באינטרנט, ופירסמתי בפומבי מה שנקרא

זה מדהים כמה עברתי מאז, כמה השתנתי, כמה אני כבר לא באותו מקום שהייתי בו

לפני שנה וחצי לא הייתי מאושר, החיים שלי לא היו קלים.

נתקלתי בהרבה שליליות וביקורת בכל מקום שהייתי, אבל הכי הרבה, הייתי ביקורתי עם עצמי ברמה שדי שנאתי אותי במשך תקופה ארוכה

היום אני לא שונא את עצמי, אני גם לא אוהב את עצמי, נלך על מחבב? אני תמיד חושב שיש מקום לשיפור, והשנה וחצי הזאת הוכיחה לי שתכלס זה אפשרי

אני עוד שבוע טס לארצות הברית, מגשים עוד חלום לפני הצבא, שהפעם החליט לדחות לי את הגיוס לפברואר

אני מניח שבאמת קצת קשה לי לעכל שעבר כל כך הרבה זמן, וכבר סיימתי תיכון

אז, כשהבלוג העתיק הזה נפתח, זה היה נראה כמו נצח

כן, אני כן מתחרט על כמה בחירות והחלטות שעשיתי

לא, אני לא הייתי משנה שום דבר

זה נחמד שאני באמת יכול לראות את השינוי שעברתי, וזה באמת נחמד שהבלוג והאתר הזה קיימים

ולסיום, איך אומרים - "גם מסע של אלף קילומטרים, מתחיל בצעד אחד"

ואני חושב שאני עומד להתחיל מסע חדש