יום העצמאות.

כשהדברים לא באים בקלות. להקים מדינה ולעבור מעבדות לחירות.

שישים ושש שנה של מדינה לתפארת. מדינה שמצליחה לגרום

לתושביה לאהוב ולשנוא בו זמנית את הסביבה ואחד את השני במקביל.

היי, היי..נהיה ריאלים. זה כך בכל המדינות. אז מה מיוחד בנו?

טוב ילדי, כיוון שחלפו מאז השנים וכבר עברו מאה ועשרים

שנים למדינה הרשו לאמא לספר לכם קצת על העצמאות בתל אביב, האחרון על למכתב זה.

שישים ושש עם דגלים.

רגלים דורכות ברוטשילד המקושטת אורות ודגלים.

הולכים יד ביד,נראים שונה ומקושט,חגיגי,חופשי.

אמא צועדת,אמא מרגישה חלק מעם אחד ויחיד.

אנשים מסתובבים פה ושם ואמא ביניהם.

בקינג גורג בבר בנציון יש מסיבה עם שמחים.

שיכורים וילדים. כולם שמחים כי חג. חג זה משהו שמח

אנשים מצלמים את עצמם במצלמת הטלפון,עם חברים או לבד.

אנשים נהנים ואנשים זוהרים.כי חג.

אז אני יושבת ב"פרוטי" ממולי מזמינים טוסט מטאבון

וגלידה,יושבים אוכלים.וצוחקים. צוחקים על החיים.

אנשים עוברים, אנשים גבוהים שמנים רזים אוהבים

עצובים ובועי התרגשות וכולם בכל זאת מודעים לאותו

היום.

זה היום שלנו.

חוזרת לאוטו ונחים והולכים לישון.

יש לנו מדינה אחת,נאחל לה מזל טוב גם אחרי מאה

עשרים שנה, יש לאן לשאוף.

יום העצמאות היה אתמול.

יום מרובה בחוויות,

המון אנשים הזויים בתל אביב.

תל אביב זו עיר של הזויים.

יש המון צבע, ריחות,

אנשים שמרשים לעצמם להרגיש את החופש במדינה שלנו.

הסתובבתי בין כולם, הרגשתי משהו שונה באוויר.

אנחנו מדינה משל עצמנו לעצמנו.

אנחנו נותנים לזמן לדבר.

תל אביב התפתחה המון בעיקר בשנים האחרונות,

מקומות ריקים הפכו לבניינים רבי קומות.

קניונים שיפצו את עצמם ובנו לעצמם קומות.

התנועה יותר פקוקה.

התושבים התחלפו והתחדשו. דור שלם קם. אני רק בת עשרים.

עוד יום כזה שאתה מבין שאתה חלק מכולם ולכולם ביחד יש כוח לשנות ולהזיז דברים.

הכל כל כך צבעוני ושמח.

אם ראיתי אדם או שניים בוכים ולא משכרות, זה אולי מהתרגשות.

אנחנו באמת צריכים להעריך את המקום שאנחנו נמצאים בו.

כל מילה אחרת מיותרת.

אנחנו דורכים על אדמת קודש.