מכירים את זה שמראיינים אתכם ושואלים מה אתם אוהבים לעשות בזמנכם הפנוי?
אני תציד עונה שאני נהנית לקרוא. מיד אחר כך כמובן חייבים להוסיף משהו
מעניין, כמו לנגן בגיטרה או לגדל עגבניות. אבל האמת היא שאני באמת ובתמים
נהנית לקרוא.
החיים שלי תמיד היו מלאים בספרים. אבא שלי הקריא לי
סיפור לפני השינה מאז שנולדתי עד גיל תשע כשהתגברתי על הדסלקציה והתחלתי
לקרוא לבד, מכיתה ו' תמיד יש לי ספר בתיק גב, ובכיתה יא' אמא נתנה לי את
הקינדל (קורא ספרים אלקטרוני) שלה. לא משנה כל-כך באיזו שפה הספר (אנגלית
או עברית) כל עוד הוא לא מתורגם משפה שאני מצליחה לקרוא.
לטירונות
ולקורס לקחתי גם ספר של אלף ומשהו עמודים וגם את הקינדל. זה חירפן את הבנות
שהיו איתי. במיוחד כשכולם קישקשו עם החבר או ההורים בת"ש ואני ישבתי
מכורבלת במיטה ובלעתי פרק אחרי פרק. איך הן לא הבינו שזה עוזר יותר
מלהתלונן? במיוחד ספרי פנטזיה בהם הגיבור נלחם ברוע בעזרת קסם ומציל
נסיכות. גם רומנים רומנטיים הקלו קצת על הכאבים ברגליים מהתיזוזים, העייפות
מהמחסור בקפה והכאבי ראש מהבנות שמיום ליום נהיו יותר מעצבנות במקום פחות.
כבר
כמה שנים שסבא וסבתא נותנים לי מאה שקל ליום-הולדת. וכל שנה הכסף הזה יוצא
על שבוע הספר. בשנים האחרונות, בזכות המאה שקל האלו, קראתי את כל היצירות
של אשכול נבו, נסעתי אחורה בזמן עם יוכי ברנדס, הקשבתי לצלילי פסנתר עם
מיכל שלו, התרגשתי מגלילה רון-פדר-עמית ולמדתי על סמסים בצורת הייקו מיזהר
בר-לב.
שבוע הספר שמח יקיריי,
ושימרו על עצמיכם.
