החיים כפי שתמיד חשבתם

עד כמה שבסדר לי בבסיס, ויש ימים שאני אפילו נהנית, זה נחמד לקבל יום בחודש בו אני לא צריכה להיות שם.

עצם היותי חיילת דתייה מקנה לי את הזכות להשתתף ביום עיון אחת לחודש (הפקודה אומרת שלושה כל שלושה חודשים, תעשו את החישובים שלכם). בימים כאלו אני חוזרת אחורה לתיכון, כשהיו מוציאים אותנו מכמה שיעורים בשביל הרצאה של רקדנית שחזרה בתשובה או רב מיישוב נידח שכל רצונו הוא שנתקרב לאלוקים.

אולי זה לא מדבר אל כולכם, אבל זה משהו שלדעתי הצבא עשה נכון. אחרי חודש שלם בו אני מפתחת שינאה קלה לאנשים, אני צריכה משהו כזה. הרצאה של רבנית, לשבת עם חיילות דתיות אחרות ולשמוע אם גם הן עושות קבלת שבת בשמירות וקצת להשתחרר מהשיגרה של חיילים שלא מפסיקים לצעוק עליי.

שיהיה לכם שבוע טוב יקיריי,

שימרו על עצמכם.