אני שקועה עד הצוואר בכל כך הרבה רוגע, אהבה, חיבוקים שהיו יכולים להינתן ומילים שהיו יכולות להיאמר, אבל אף אחד מהם לא עובר למציאות ומהסיבה הפשוטה וכל כך סתמית שפשוט אין לי למי להעניק את כל זה. אין אף אחד ראוי, ואני תוהה אם הבעיה היא שהטבע שלי פשוט הרבה יותר מתנשא ממה שאיי פעם חשבתי או אם מדובר במשהו יסודי בסביבה שאני נמצאת בה כרגע.
זה יהיה מוערך או לא, זה יהיה בולט או לא, זה יהיה הדדי או לא. כל מה שאני מבקשת זה לפתוח את הלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לידל.