אמא.

מילה אחת, עם כל כך הרבה משמעות. כל כך הרבה רגש, עוצמה, ייחוס וקונוטציות באים יחד עם המילה הזאת. כביכול, זאת מילה פשוטה יחסית. אחת מהמילים הבסיסיות אותן כל תינוק לומד בחודשיו הראשונים.

אמא.

בשנה האחרונה, נוספה משמעות נוספת למילה הזאת מבחינתי- געגוע, חסך, חיסרון. 

אני כל כך מתגעגעת אלייך אמא.

הגעגוע הוא לא רגע רגיל. הוא תמיד נמצא איתך, בכל מקום בתוך התת מודע. ואז, בלי התראה מוקדמת הוא יכול לתקוף. זה יכול לקרות כשאתה נמצא בלילה במיטה, עושה משהו שמקשר אותך איכשהו לאדם אליו אתה מתגעגע, או שלפעמים פשוט הוא תוקף אותך במקום הכי לא מתאים וצפוי: כשאתה נמצא יחד עם החברים, במסיבה, בבית הספר...

הבעיה הכי גדולה שעולה כשהגעגוע תוקף, היא שהוא לא מגיע לבד. הוא מביא איתו תחמושת. יחד עם הגעגוע, מגיע גם גל של כאב. ולמרות שהכאב הזה הוא לא פיזי, הוא גרוע באותה מידה. הכאב הזה יושב בקרבך, ואין לו מרפא. הוא יושב שם, יושב ויושב, ורק מחכה לכך שתוריד מעט את ההגנות, ואז הוא יוכל לתקוף. וכשהכאב תוקף זה משתק. אי אפשר להתחמק ממנו.

התקיפה הפתאומית הזאת של הכאב היא גם סוד הכוח שלו: הפתאומיות והעוצמה שלו- לא ניתן להתחמק מהם. כשהם תוקפים אותי, כל מה שאני רוצה לעשות זה פשוט לעזוב את הכל, לשבת ולבכות.

כל מה שאני רוצה זה פשוט לבכות.