קלישאת התבגרות

כשהיא שמה לב שאותו השיר מתנגן שוב ושוב, והיא רק לוחצת על "סנוז" במרווחי נצח של חמש דקות, היא קמה. 

היא תמיד הייתה מבולבלת, "קלאמזית". היום היא הייתה קלאמזית במיוחד.

בפעם הראשונה, היא נתקעה בדלתה הטיפשית להחריד, עם הכיתובת "wake up and be awesome". היא תהתה לעצמה מתי לעזאזל בהיסטוריית העולם הכיתובים האלה הועילו למישהו. היא השאירה אותם בכל זאת.

כשהיא מסיימת להתייפות לקראת היום הראשון במגמת מוזיקה, היא יורדת למטה וממלאה את הבקבוק הוורוד שלה בסודה במקום במים.

היא גילתה זאת רק כשהוא התפוצץ לה בתיק.

יושבת בתחנה, משמאלי הנערה מוציאה בקבוק מים, מימיני הזקנה מוציאה בקבוק מים. 
בקבוק מים מימין, בקבוק מים משמאל, ורק שלי התפוצץ, לא בתיק הכחול."

זה משהו קטן שכתבתי לפני יומיים ביום הראשון של המכינה למגמת מוזיקה. אפשר לראות על הטקסט שאני לחוצה פחד משנה הבאה 
בנתיים אני ממש נהנית, אני די מרכזית במגמה ונחשבת זמרת טובה. 

הרבה מהחברים הכי טובים שלי שם, ואני מסתובבת בעיקר איתם. הכרתי כמה ילדים חדשים, אבל אני כל כך תחרותית ומפחדת שאחת הזמרות האחרות תתפוס את המקום שלי, אבל בתוך תוכי אני יודעת שאני אזהר. אני כל כך מקווה לזהור.
אני מרגישה שאני מתרחקת מאחד החברים הכי טובים שלי, אנחנו רבים הרבה בזמן האחרון. גם חברה שלי כועסת עליי בלי שיש לי מושג מדוע ולמה.
מי יהיו החברים הטובים שלי שנה הבאה?

עכשיו אני קצת עצבנית כי הזמרת שאני מפחדת שתתפוס את המקום שלי החליפה אותי אתמול בחזרה. אני מנסה כל כך לעבוד על התחרותיות הבלתי נסבלת שלי, אבל זה ממש הרמה להנחתה. אוף.

עד לפעם הבאה, 
אוהבת
קלישאתית