"מצב בו מתקיים ניגוד פנימי בתודעתו או בתפיסת המציאות של אדם."

אי שקט, וטירדה תמידית, על אש קטנה, כל הזמן, והדיסוננס.

הדיסוננס, בין מה שאני מרגישה בגוף וברגש שלי כקיים וחוסם, לבין היעדרות הגורם החיצוני, חוסר היכולת להצביע על הסיבה.

היא סבורה שזה העתיד, האורב לו בפתח. 

מגיע השלב, שמחשבות על העתיד הן כבר לא בגדר תהיות או תשוקות, אלא בגדר תכנונים, וקבלת החלטות.

עולים אי אלו חששות, ופחדים, ורצונות, ופערים.

והדיסוננס, בין הרצון בשליטה, התכנונים המדוייקים, המשך חיי, כפי שאני רוצה ומקווה וחולמת, לבין המציאות, והשיתוק, והרצון להשאר קטנה ולא לזוז טיפה מאיפה שאני כעת.

הפער, בין הלחץ לרוץ קדימה, מתן החשיבות בדחיית לימודים בשנה, הרצון לעשות הכול מוקדם, בשביל להיות מסוגלת להתפרנס, להקים משפחה מוקדם ככל הניתן, ולא רגע אחרי, לבין הרצון המודחק לקחת רגע לנשום, לנוח, ולהיות מעט מחוץ למסגרות.

הרצון להרגיש חופש אמיתי, ולו לקצת, למלא עצמי בחומר ורוח, כאילו זו שנתי האחרונה, לצד ההיכרות עם עצמי, והידיעה, שרוב הזמן ינוצל לשינה, מנוחה, וחיסכון, ושאולי כך עדיף.

ההבנה, שהם כנראה צודקים, והשנה הזו לא גורלית להמשך חיי, והידיעה, שאוכל לתכנן בלי סוף, אך המציאות כנראה תלך בדרך שונה, והדברים יתרחשו אחרת ממה שאני רוצה, לצד התקווה, האולי ילדותית, שאם אערך כמו שצריך, ואעשה הכול כפי שצריך, הסיכויים שהדברים יתרחשו קרוב יותר לדרך בה תכננתי, יגדלו.

הבריחה לאובססיות, המספרים, המשקל, הטקסים, השליטה. איבוד אחיזה, "טירלול", שאיני מצליחה להחליט אם יעבור כך, או מצריך עזרה חיצונית.

התפקוד השגרתי, לצד הזמזום הפנימי האינסופי, שלא נותן מנוחה לרגע.

האחריות והמציאות, לצד הפחד, והשיתוק.

ההגיון לצד הרגש.

ואין מול, יש רק לצד, ניגודים, סתירות, בלבול, ואי שקט מטמטם, והדיסוננס.

דיסוננס.

"שילוב של שני תווים או יותר, היוצר מצב של חוסר הרמוניה, וצורם לאוזן. הדיסוננס שואף "להיפתר" לקונסוננס, משמע לעבור ממצב לא-הרמוני, מתוח, למצב הרמוני מאוזן."