אנה
תסתמי!
תתאפסי
על עצמך כי ברגע זה את מתנהגת כמו מטומטמת ועושה את כל הטעויות שאימהות עייפות
בחופשת הלידה עושות.
את נופלת
על בעלך ברגע שהוא נכנס הביתה מהעבודה ואח"כ צווחת עליו שאת עייפה ושהוא לא
עוזר לך בכלל.
את רק
רואה את העייפות שלך ולא את שלו, פלא שהוא עובד עד שעות מאוחרות ולא כיף לו להיכנס
הביתה?
ולמה את
צועקת ליד הילדים? את באמת רוצה שהם יגדלו בבית שיש בו אווירה לא טובה?!
הרי כל
חברה שלך שהיית רואה במצב כזה היית נותנת לה את כל העצות של איך צריך לתקשר בצורה
מוצלחת יותר עם בן הזוג, איך צריך לגלות יותר הבנה ואמפטיה, איך צריך להסביר בצורה
אסרטיבית מה מפריע לך ולקבל ממקום נכון יותר את התמיכה והשותפות שלו.
את הרי
חכמה ומרשימה כל כך...כשמדובר באחרים.
אבל את
הקליפות של עצמך את לא מצליחה לבקוע.
ואת
נשארת פעמים רבות, כמו הערב, כלואה בתוך מפלצת שהיא הכי רחוקה ממה שבא לך להיות.