לו היינו יודעים לשם מה אנחנו כאן, אף אחד מאיתנו לא היה ממשיך לחפש.

הכללות הכללות הכללות, כמה שאנשים אוהבים לעשות הכללות. כמה תבניתיות באנושות אחת ומטומטמת? כמה שאף אחד מכם לא מבין את רמת האידיוטיות שבחלוקה לתבניות. כמה אידיוטים.

"את יודעת, גם אני הייתי בדיכאון בגילך.. וזה תמיד משטויות בגיל הזה..." - אידיוטים!!!! פשוט אידיוטים.

ועכשיו כשסיימתי להוציא את העצבים שלי על הכתוב (לא באמת סיימתי, אני אמשיך), אני אסביר מדוע אנשים שאומרים דברים כאלה אידיוטים. אז ככה; קודם כל, אתם לעולם לעולם לא תדעו מה התחולל בעברו של בן אדם או מה מתרחש במוחו לפני שהוא מספר לכם! וזה לא קשור לגיל, אידיוטים! כי אונס, ניסיונות התאבדות, התעללות ועוד מליון ואחת דברים אפשר גם לעבור בגיל 12, אידיוטים.

אז בואו ואספר לכם מה קרה לי, כדי שתלמדו (ככל הנראה לא תלמדו כי אתם אידיוטים) לא לשפוט בן אדם על פי גילו הצעיר ובמיוחד לא לשפוט את רגשותיו האישיים!!!

הוריי הכו אותי מגיל 7,8 עד גיל 15. בנוסף, גם אחותי (שגדולה ממני בשמונה שנים) הייתה מצטרפת ל"חגיגה" ומכה אותי. מה גם שהייתי ילדה מלאה כך שגם בבית הספר לא היה לי קל. חוסר האונים הזה גרם לי לנסות להתאבד לראשונה בגיל 8, פשוט בלעתי מה שמצאתי בבית.. כל מה שהיה כתוב עליו "לא לשתייה". מובן שאז לא הכרתי עדיין את רפלקס ההקאה וגם אחרי שהכרתי ניסיתי שוב ושוב. ועם השנים ניסיתי בכל מיני דרכים אחרות ומשונות, והייתי חכמה כך שאף אחד לא ידע על זה. מצבי האומלל גרם לי להגיע למצב של רגרסיה. הייתי מרטיבה במיטה עד גיל ממש מאוחר, לפחות עד גיל 12 או 13. ואמא שלי הייתה מתעללת בי נפשית ופיזית בכל פעם שהייתי מרטיבה במיטה. כאילו הייתי איזה כלב שהשתין בבית וצועקים עליו כדי שיפסיק, במקום באמת לטפל בבעיה ולקחת אותי לרופא כמו שכל הורה נורמאלי היה עושה.

סיפורי האומלל הביא אותי לכדי התאשפזות מרצון בבית חולים פסיכיאטרי. פשוט הגעתי למצב שאם לא הייתי מתאשפזת, ככל הנראה לא הייתי כאן כדי לספר לכם על זה. הייתי מאושפזת למשך חצי שנה, וכשיצאתי הכל היה כל כך ורוד!!!

סתם, לא באמת.

הכל המשיך להיות חרא, והבית המשיך לאיים, ועדיין לא הצלחתי להסתכל לאבא שלי בעיניים. היחסים עם אימי עד היום איומים ואני מתעבת את האישה הזו, ובעיקר בגלל שהיא הצליחה לפגוע בי עד כדי כך שזה משפיע על חיי היומיום שלי.  

ושום דבר ממה שעברתי לא עוזב אותי, שום דבר. ואני מנסה לברוח כל הזמן, אף על פי שאני יודעת שזה לא יעזור, כי עד שאני לא אשלים עם העבר הוא ימשיך להילחם בי ולרדוף אותי. אני מרגישה אותו בכל הדברים הכי קטנים והכי גדולים שאני עושה בחיי. בהכל. הוא שם.

והכל בגלל שני אנשים אידיוטים שלא ידעו לחנך את ארבעת הבנות שלהן.

הטמטום האנושי.

שלום, לפניכם מישהי שאוהבת התנסויות וחוויות. וכמובן שאם אפשר להתנסות מבלי לצאת מהבית - כמובן שאלך על זה.

אני, בתור ילדת טוויטר, ובעלת ניסיון רב בהכרויות עם גברים (שעם רובם שכבתי) באינטרנט, חשבתי לעצמי - למה לא?

אז ככה, נרשמתי והצגתי תמונות גוף ופנים ותמונות גוף & פנים, וקיבלתי שלל הצעות מגברים שהיו נראים ממש ממש שווים.

ואיך זה הולך:

הטינדר מציע לך גברים שגרים בקרבת מקום. כל הצעה מורכבת מכמה תמונות, שם, גיל ואולי איזה משפט קצר שאמור "לתאר" אותו.

עכשיו, זו באמת אחלה תעסוקה ליום יום- את רובם את פשוט מעבירה עם האצבע, שכמובן את הרוב את לא רוצה אז את כאילו "מדלגת" עליהם עם האצבע. וזה נחמד! באמת! אבל כמה אפשר לראות טונות של מכוערים ואז להיתקל באחד חתיך ואו בטעות לדלג עליו כי כבר התרגלת לדלג, או לסמן LIKE ותתחילו לדבר ובפגישה יהיה משעמם כי הוא לא יעניין אותך? וככה זה חוזר חלילה, שוב ושוב ושוב. עד שאת אומרת - די!!! וסוגרת את היוזר.

בפעם הראשונה שהיה ביני לבין גבר "התאמה", זה היה מרגש - כאילו באמת באמת התאמנו זה לזו מבחינות שגם לא כוללות יופי וחתיכות. כאילו הוא האביר האדמוני עם התחת הבולט והשדיים שתמיד חלמתי עליו!

אז שלחתי לו "היי" והוא החזיר "היי", ואז התחלנו סמול טוק של שני זרים שיד המקרה הפגישה בניהם (או במקרה הזה יד הטינדר). מאיפה אתה, במה אתה עובד, בן כמה אתה, ועוד זיוני שכל מיותרים ששנינו נשכח כי זה לא באמת מעניין אף אחד מאיתנו.

לא עבר זמן רב עד שנפגשנו, וכשנפגשנו... 

אתם בטח כבר יכולים לנחש שנחלתי אכזבה קשה - לא, לא היה לו לא שיער אדמוני! ולא היה לו ציצים ותחת כמו שלי! לא באמת התאמנו ורציתי להחזיר אותו לאפליקצייה ושישאר שם לעד.

ועכשיו ברצינות, פתיחת היוזר בטינדר הייתה אכזבה מאוד גדולה בשבילי.

ואני אסביר;

איך פגישה בין שני אנשים שבוחרים אחד את השניה על פי תמונות ב-ל-ב-ד יכולה להיות מוצלחת? ולא, אני ממש ממש לא מחפשת עכשיו קשר ארוך טווח - אבל גם בשביל סקס טוב צריך כימיה טובה. ושני אנשים שנבחרים על פי מראה באפילקציה - זו סתמיות לשמה. אפילו בשביל לקנות בננה בשוק צריך להתאמץ יותר.

זו הקלות, זו הקלות העצומה הזו שבה משיגים את הסקס הזה - היא זו שתהפוך אותו לזוועתי וסתמי. כלומר, למה שלגבר שהצליח להשיג אותך באמצעות לחיצה אחת קטנה במסך המגע שלו יהיה אכפת אם תגמרי או לא? מהניסיון שלי - לאף אחד מהם לא יהיה אכפת. את בשבילו בחורה שהכיר באפליקציה. הוא אפילו מכנה אותך ככה באייפון שלו "*השם שלך* טינדר", וכך גם את. ולצערי, סקס כזה לעולם לא יהיה טוב - כי לסקס טוב דרוש אכפתיות! אם אין אכפתיות, לך יהיה אכפת רק מהגמירה שלך ולו יהיה אכפת רק מהגמירה שלו. ובמקרה כזה חמודה שלי, את תפסידי. כי כשלגבר לא אכפת אם תגמרי הוא פשוט יגמור אחרי שתי דקות וילך לישון.. אחר כך יגיעו התירוצים המפגרים של "חשבתי שגמרת" וכאלה, אבל כולנו יודעות שאלה שטויות במיץ. ולצערך זה לא יהיה המיץ שלך הפעם.

ולומר את האמת, אם יש אתר שלא נחלתי ממנו אכזבה הוא הטוויטר. שבתכלס לא נועד להיות אתר הכרויות של בני זוג/בני זוג למיטה, ואני חושבת שדווקא בגלל זה הוא כל כך טוב לזה. והיי - יותר ממחצית מהגברים ששכבתי איתם משם. ובאמת שרובם היו נחמדים אליי מאוד, בין אם שכבנו ובין אם לא. נכון, יש שם גם כמה קריפים מוזרים, אבל רובם חנונים חמודים שהכרתי בתור איזו דמות מצוירת שכתבה מדהים וכשהכרנו גיליתי בני אדם מדהימים עוד יותר. בנוסף, אני מכירה הרבה זוגות שהכירו בטוויטר, והם זוגות יציבים וחלקם אפילו התחתנו :)

בין הטינדר לטוויטר יש הבדל ענקי; בטוויטר אתה מכיר אנשים קודם כל דרך הכתיבה שלהם, דרך הציוצים שלהם, בטוויטר אם אני לא אוהב את הציוצים אני מלכתחילה לא אעקוב. היו שם אנשים שלא היה לי מושג איך הם נראים, רק איך הם כותבים, וכל כך אהבתי את הכתיבה שלהם והתחברתי לכל ציוץ וציוץ. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל באמת הכרתי בני אדם רק דרך הכתיבה שלהם. והיום למשל אם תתנו לי ציוץ של מישהו מהנעקבים שלי, אני אדע מיד של מי הוא. כי אני קצת מכירה אותם והם חלק מהחיים שלי.

ההיכרות בטוויטר מתחילה שונה לגמרי. קודם כל, אני יכולה לעקוב אחרי מישהו זמן רב מאוד ורק אחר כך להתחיל לדבר איתו בDM, שאלה השיחות הפרטיות באתר. בדרך ההיכרות הזו אתה ראשית כל קורא את נבכי נפשו של אותו אחד, או סתם כל מיני מחשבות שעוברות בראשו, קצת מכיר אותו ורק אחר כך אתה מתחיל להכיר אותו אישית יותר. ובסוף בסוף מגיעות התמונות, ואז את יכולה לבחור אם את מעוניינת באותו אחד או לא. 

לפי דעתי הטינדר מוזיל את הדבר המדהים הזה שכולנו אוהבים - סקס. ואם אתם אנשים של מאחורי המקלדת עדיף לכם לנסות להכיר דרך הטוויטר. מכיוון שאם אנו חיים בעולם כה שטחי -

בואו ננסה למתן אותו, ולבחור קצת יותר טוב את אלה שיגיעו למקומות האינטימיים ביותר שלנו.