לפני כמה ימים, עברתי טיפול אצל רופא שיניים, עשה לי סתימה, ובזה זה נגמר.

אממה, פתאום, לפני כמה ימים, התחיל לכאוב לי כל הפה.. כ"כ כואב לי, שאני אפילו לא יכולה להצביע במדוייק, איזו שן כואבת לי.

בהתחלה חשבתי שזה בגלל הסתימה, ואני שבוע חיה על משככי כאבים (אופטלגין, אדוויל ושות').. אתמול בבוקר קמתי עם הפה נפוח וכ"כ כואב, שהחלטתי לקחת את הסיכון, והתקשרתי שוב למרפאת השיניים כדי לקבוע תור. מזל שהיה תור לאותו היום.

תוך שעה הייתי במרפאת שיניים, כולי כואבת ונפוחה, התיישבתי מול המזכירה (כי פתאום הפוסטמה נזכרה שאני צריכה למלא טפסים כלשהם.. דווקא עכשיו???), היא מדברת איתי, ואין לי כוח אפילו לענות לה מרוב כאבים. היא שמה לב שאני אדישה אליה, והתחילה להתנהג אליי בהתאם.

אמרתי לה, שאני מתנצלת שאני לא נחמדה (כי אני בדר"כ מאוד חברותית סיסטר), מאוד כואב לי, וכדאי לה להכניס אותי לרופא לפני שאני ממש הופכת ליצורה מגעילה, וכשיעבור לי, אני מזמינה אותה לקפה, כדי שתראה שאני באמת אדם חברותי ונחמד. היא חייכה אליי, וביקשה ממני לגשת איתה לחדר מס' 2. הרופא היה עסוק, ולכן נאלצתי להמתין מספר דקות.

מאחר ואני מאוד אוהבת רופאי שיניים, וחולה להם על התחת (לא באמת, נו..) ישבתי בחדר ההמתנה, כולי רועדת מפחד. אחרי שתי דקות בערך, נכנסתי לרופא, התיישבתי לי על כסא העינויים, ואז הגיעה השאלה בשביל מה הגעתי. פה זה היה השלב שכמעט העפתי לו את הכסא על הראש.

אמרתי לו: "ד"ר, אני לא בעניין של לדבר, באמת. בשביל זה אני פה, ובשביל זה אתה פה. אתה בודק אותי, או שאני הולכת?".

הד"ר הנחמד, הסתכל עליי, והחליט שפתאום עברה בו רוח תלפטית.. ואומר לי: "בואי נראה, בלי לבדוק אותך, אני מנחש שבאת לכאן כי כואב לך הפה, יורד לך דם, וההרגשה שלך לא נעימה". נשבעת לכם, אם כל רופאי השיניים כאלו -  ואבדנו!

אמרתי לו, שאני מאוד שמחה שהוא הגיע להבחנה הנכונה, אבל אולי שיעשה כבר משהו כי כואב לי!!!!

הוא הסתובב לתיק הרפואי שלי (עלאק), אמר לי שיש לי דלקת, אבל לפני כן, צריך קודם לעבור אצל שיננית, כלומר, לקבוע אליה תור, וכשהיא תסיים איתי, לחזור אליו להמשך טיפול.

שאלוהים יעזור לי, גם פה יש בירוקרטיה?!

התור שהיה הכי קרוב, הוא ביום חמישי. חטפתי את שוק חיי. רק מהמחשבה התחיל לכאוב לי יותר. חזרתי לרופא, ואמרתי לו שיש תור רק בעוד יומיים, ואני לא(!!!) הולכת לסבול עכשיו יומיים נוספים! אין סיכוי!!! או שהוא נותן לי משהו להקלה בכאבים עד ליום חמישי, או שהוא מטפל בי עכשיו!

כמובן, שאני נאלצת לחכות ליום חמישי, ובנתיים אני ממשיכה לחיות על אופטלגינים ומשככבי כאבים שכבר לא עוזרים לי.

בא לי למות, זה הפך כבר לבלתי נסבל, וככל שכואב לי יותר, אני הופכת לפחות ופחות נחמדה לאנשים סביבי..

מזל שיש לי חברה שיננית. נראה לי שאני עומדת להכריח אותה לטפל בי בזה הרגע.

אין לי כבר כוח, הצילו.