wonderland
|
| 10/2018
אומנות בדם
היא יושבת בחדר שלה על הקצה של המיטה. בוהה קצת בקיר שמולה. הראש מרוקן מכל מחשבה. היא לוחצת פליי בפלאפון והמוזיקה מתחילה להתנגן. היא מגבירה עד שהצלילים הרועשים ממלאים את כל החלל שבחדר. ממלאים לה את הראש. יש לה מועקה בגרון. כואב לה כי היא לא מצליחה לבכות. היא מקשיבה למילים שבשיר. הן לא מתארות את מה שהיא מרגישה בכלל כי היא פשוט לא מרגישה כלום. היא מוציאה את הסכין. לוקחת בקבוק של אלכוהול לחיטוי ומנקה אותה מכל הכיוונים. היא מנקה גם את משטח העבודה שלה. את הקנבס ציור שלה. את העור שלה. היא מחכה שיסתיים השיר וכשמתחיל שיר חדש היא מעבירה במהירות את הסכין על העור שלה. מסתכלת על מה שנחשף בפניה. היא לא מעוותת את פניה בכאב. היא מחייכת לעצמה. היא מתרגשת קצת אבל זה לא הספיק כמובן. היא צריכה לצייר על כל השטח הריק בקנבס. היא מעבירה את הסכין שוב. בחוזקה. ושוב. קצת יותר חלש. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב. היא נסחפת עם הקצב. שוב. שוב. ושוב. הצבע ממלא את הכל. צבע בולט ושמח. צבע עצוב שממלא לה את הגוף בהתרגשות. הראש עדיין ריק ממחשבות אבל הגוף מרגיש מלא. הטיפות הופכות לנהר של צבע אדום שיוצא ממנה. היא חוזרת על אותו מקום שוב כדי לראות את השכבה שמתחת. לגלות עוד ועוד מעצמה. לראות את מה שאף אחד לא רואה בה. המוזיקה ממשיכה להתנגן והיא נרגעת קצת. מניחה את הסכין על נייר טישו. מתבוננת ביצירת האומנות שיצרה. הדופק שלה חזק ומהיר. היא מתבוננת בעצמה ואז מתבוננת בקיר. הראש מרוקן מכל מחשבה. היא לוחצת שוב על הפלאפון והמוזיקה מפסיקה להתנגן. המועקה הזאת בגרון עדיין שם. אבל היא מחייכת לעצמה. חיוך עצוב וחלול. ניגשת לכיור ושוטפת את הכל. עד לפעם הבאה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
allyouneedislove