המראה הזאת מלוכלכת, אבל זה לא מפריעה להם.
הוא עומד מאחורייה והיא מרגישה את הסנטר שלו שוקע בכתף שלה.
ושניהם מסתכלים ישר, מסתכלים על ההשתקפות שלהם במראה המלוכלכת.
הוא כהה כמו השיער שלה, והעיינים שלו חומות כמו צבע האדמה שהיא רוצה להיקבר בה.
הידיים שלו נכרכות סביב המותניים שלה והראש שלה מתחיל להלום.
התגובה שלו מיידית כמעט כמו שלה והיא מתחילה להרגיש את פעימות ליבו על גבי הגב שלה
השפתיים שלו לוחשות מילים שלא נשמעות,מילים שלא מפרות את הדממה הקולנית שבאוזניים שלהם, הדממה הקולנית שבניהם.
הם עמדו שם שעה או שעתיים,אולי אפילו כל הזמן שבעולם.
ושניהם מסתכלים ישר, מסתכלים על ההשתקפות שלהם במראה המלוכלכת.
אבל כמו המראה גם הם התלכלכו.
וכשהיא הלכה, הוא רק זעק מילים שלא נשמעו אל מול הזיכרון של ההשתקפות שלהם.