כינוי:
סבטי בת: 27
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 7/2014
פוסט אופטימי במיוחד (התגברתי על השמוק!)
יצאתי היום לסידורים, היה כיף, צחקתי עם אנשים אקראיים, קניתי 6 זוגות תחתונים ברזילאיות שחורות מהממות (קצת יקר אבל שווה את זה); התפטרתי מהעבודה (כי נמאס) וקיבלתי משכורת לחודש יוני בסך 1387 ש"ח; קניתי 6 טבעות; ביקרתי את יעל בעבודה ופגשתי עוד כמה אנשים (מדהים כמה אנשים אתה פוגש כשאתה יוצא החוצה).
ועוד שעה וחמש דקות אני בת 17. 
הרגשתי שאני חייבת פוסט אחרון של גיל 16. אז הנה.
קודם כל דעו לכם שהתגברתי על נדב סופית! כל הכבוד לי!
כאילו ברור שגם ממקודם דיי התגברתי, אבל תמיד היו מחשבות של "היי הוא בא ליציאה היום אולי נתמזמז ופה ושם". בכל מקרה, מה שקרה זה שהייתה מסיבה של חברה בבית שלה ושמו מוזיקה, ומישהו שם את השיר שלנו. קצת התחרפנתי וחיבקתי אותו ואז הלכנו לפטפט קצת בצד, ואז קצת עיצבנתי אותו (לא ניסיתי) והוא אמר את המילים הבאות: "את חייבת להפסיק להסתכל על מאי ורותם והילה במבטים רעים רק כי הן מדברות אותי."
מה?
"את נותנת בהן מבטים נוקבים רק כי הן מדברות איתי ואת יודעת מה מבט שלך יכול לעשות לבן-אדם, והן ממש רגישות והן נפגעות מזה."
"פאק שיט, נדב, לא הסתכלתי עליהן ליותר משנייה אחת היום." (אמת לאמיתה. הוא גם בחר בבנות שאני הכי לא מקנאה בהן, מילא היה נותן בנות לגיטמיות)
"כן את כן, ראיתי אותך."
בקיצור, בשלב הזה עדיין לא הבנתי כמה אגואיסטי-נרקיסיסטי-מניאקי זה, אז המשכתי הלאה בחיי. יום אחרי, בשישי בערב 2 בלילה, החלטתי שזה רעיון טוב לקרוא שיחות ישנות שלנו, וקראתי אחת מדצמבר או משהו, אז כשרק התחלנו לצאת, ונתקלתי בהודעה "אני אוהב לשמוע אותך מדברת וצוחקת." - זה גרם לי להרחיק ממני את הפלאפון, להזיל דמעה אחת ולחשוב 'איך אהבתי את הילד הזה/כמה אני אוהבת אותו' במקביל.
ואז קלטתי.
זה לא אותו ילד.
הילד שאהבתי היה ילד שמח, עם ביטחון עצמי, שאהב אותי על אמת והראה לי את זה וגרם לי להרגיש טוב עם עצמי.
הילד שעכשיו... זה מישהו שאני לא מכירה. מישהו שחושב על עצמו, רק על עצמו, ומה יהיה טוב בשבילו, לא משנה אם זה פוגע בי.
וזה כבר לא הוא. ואין לי מה לנסות לקוות כי זה כבר לא אותו בן-אדם, זה לא מי שהתאהבתי בו.
אז תודה ושלום.
מה עוד?
אין לי כוח לכתוב מה עשיתי בכל יום מהשבועיים האחרונים.
אבל כן יש לי סיפור מגניב קצר -
לפני כמה ימים הייתה יציאה מצומצמת ודיי גרועה, אז החלטתי לפרוש באחת ולבקש מעילי (חבר הכי טוב של נדב, הבהיר לא פעם ולא פעמיים שהוא נמשך אליי ורוצה משהו, ידיד טוב שלי בכללי) ללוות אותי הביתה. גם הוא לא נהנה אז הוא נענה (אעאע? משחקי מילים!) ברצון.
בכל מקרה, באותו ערב הייתה הפסקת חשמל יזומה אצלנו בשכונה, וכשהגענו לאזור שלי קלטנו כמה הכל חשוך ומפחיד. אחרי לבטים קצרים, החלטנו להיות הרפתקנים ולהיכנס לאזור החשוך הזה (האמת שלא היה כזה חשוך, השמיים היו דיי בהירים כמו תמיד - פשוט לא רואים את זה בגלל כל האורות). הלכנו יד ביד כי שנינו פחדנו כמו זוג נקבות, ואז פנינו שמאלה לאנשהו ונגלתה מולנו מכונה זוהרת וענקית שכנראה תיקנה כביש או משהו.
זה היה. הדבר. הכי. מגניב. ביקום.
כמו בסרטים עתידניים, כשהגיבור מגלה את אזור 51 של הממשלה והכל זוהר ממש ומלא במכונות משוכללות בזמן שכל השאר חשוך?
אז בדיוק ככה. אחד לאחד. זה היה מדהים.
הגענו לבניין שלי, ובדרך-כלל אנחנו מדברים כמה דקות והוא פורש - הפעם, לא יודעת למה, אולי בגלל החושך והשקט, נשכבנו על הדשא ודיברנו. הוא שם את הראש שלו על הבטן שלי ואני סיפרתי לו סיפורים קטנים, בשקט של 2 בלילה ובחושך של הפסקת חשמל יזומה.
היה כיף.
נשארנו בערך שעתיים, ואז בערך בשלוש וחצי בבוקר - פאו! כל החשמל חזר, ובבום כל פנסי הרחוב נדלקו. גם איזה רדיו מהבניין שממול נדלק והתחיל לנגן מוזיקת סקסופון. זה היה מלחיץ כל-כך, פשוט מחצתי לו את הזרוע במשך איזה דקה בזמן שניסיתי להתאושש.
בהחלט לילה מטורף 
אה, ועוד משהו שאני ממליצה לכם גם לעשות -
כל פעם שקורה לי משהו נחמד באופן יוצא דופן, אני כותבת אותו בפתק קטן (בפלאפון) ואחרי כמה זמן פותחת את הפתקים ורואה מעשי טוב לב או מילים מרגשות שהופנו כלפיי, מחבריי הקרובים או מאנשים אקראיים. בכל מקרה, יצרתי פתק חדש תחת הכותרת ':)' והתחלתי לכתוב שם במרוכז הכל. עזבו את זה שזה משמח רצח, בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי כותבת בפתק הזה יותר ויותר דברים.
היום נגיד, כתבתי באיזה קבוצת ענק בוואטסאפ שאני רעבה, אז מישהי שאלה אותי אם אני רוצה לבוא אליה לאכול, כאילו זה בנורמה; או שדרורי שינה את כותרת הקבוצה ל"יומולדת 17 עוד שעתיים!", דבר שהעלה בי דמעות; או נגיד גיליתי במקרה שיעל אירגנה לי משהו ליומולדת והלכה היום לקניון לקנות לי מתנה; או כשעדן הכריחה את אח שלה להצטלם איתה בפוזיציה מפגרת כבדיחה פרטית בשבילי. פתאום כשאתה רואה שמשקיעים בך ביומולדת (אבל לא רק!) ושלאנשים אכפת ממך והם מראים את זה (גם בדרכים הכי קטנות) - זה מרגש.
הפסקה הפכה מהמלצה שלי להשתפכות כלפיי חברי הטובים.
מה אני אעשה.
הם באמת עד כדי כך טובים.
אני כל-כך רגועה בימים האחרונים, כלומר, מאז ההחלטות שלי להתפטר, לא לעשות מועד ב' במתמטיקה, ומאז שהבנתי שנגמר לי סופית עם נדב ושלחברים שלי אשכרה אכפת ממני. לא יודעת. פוסט אופטימי נורא יצא לי.
סופש נעים ובטוח, תשמרו על עצמכם ותאכלו משהו טעים.
נתראה בקרוב, אוהבת(!), סבטי. 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
