כינוי:
סבטי בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2022
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
| 4/2022
היה שבוע קשה
אחרי הסיפור עם אשר שגבה ממני כוחות שבוע שעבר, הגיע הסיפור הנוכחי.
המשפחה של רועי נוסעים לוילה לליל הסדר עם המשפחה המורחבת מהצד של אמא שלו. תחילה לא הוזמנתי - רועי לא התעקש שאבוא, פשוט ציין שהם נוסעים, ואני קצת נפגעתי אבל חשבתי שיהיה בסדר. פסח מתקרב והאמוציות עולות. דיברתי ביום ראשון עם יעל על ליל הסדר, לא רציתי לעשות אותו אצל אמא שלי כי זה מדכא להיות רק שתינו בדירת חדר, לאכול שניצל תרד ורביולי קפוא כי היא בחיים לא תכין ארוחה ביתית, ולישון על הספה שלה. יעל הציעה שאעשה אצלה ואשן אצלה, וסיכמנו שאני אהיה עם הדס בתחילת הערב ואצטרף אליה בהמשך. אחרי השיחה איתה פתאום נפל לי האסימון - למה לעזאזל אני לא מוזמנת לליל הסדר עם המשפחה של רועי? פתחתי מולו את הנושא וציינתי שזה פוגע, בערך ב-3 בצהריים. הוא התנצל, אמר שהוא כועס על עצמו שלא אמר משהו מוקדם יותר ועליהם שלא הוזמנתי. הוא התקשר אליהם לבדוק מה אפשר לעשות, ובתגובה נאמר לו שאין מה לעשות, הם רוצים להיות ארבעתם בטיול כמשפחה מצומצמת (למרות כל ה10 אנשים מהמשפחה המורחבת שיהיו איתכם? ברצינות?), ואני לא חלק מהמשפחה - אם היינו נשואים זה היה שונה. שם נשברתי. איזה מין אנשים מגעילים מגיבים ככה? תוסיפו את זה לעובדה שהם הציעו שאשן אצלם בליל הסדר עצמו כדי שלא אצטרך לישון אצל אמא שלי, כלומר הם יודעים שהמצב מורכב מורכב מורכב. תודה רבה שהצעתם לי להיות לבד בבית הריק שלכם כשאתם חוגגים בלעדיי בשמחה. לאורך היום רועי המשיך לריב איתם בטלפון ולהגיד להם שאני כן חלק, ושזה לא יפה. פעם ראשונה שהוא הגן עליי. הם לא זזו מעמדתם. בשעה 11 בלילה הם התקשרו ואמרו ש'חשבנו על הדברים והבנו את המצב... והחלטנו שיאללה, סבטי יכולה לבוא... אם התשובה שלה חיובית זה בתנאי שאפשר באמת לשנות את מצב החדרים עכשיו'. איזו הזמנה מגעילה. איזה גועל נפש. באיזה עולם אתם לא מזמינים את בת הזוג של הבן שלכם, כשהם אוטוטו 7 שנים ביחד, כשאתם יודעים שהיא תחגוג לבד? באיזה עולם הבן שלכם מציין שהיא נפגעה, ואתם מתעקשים על עמדתם? ואז כשכן עושים צעד לכיווני, זה צעד מצוץ מהאצבע וחסר כל כוונה? רועי התקשר לאחותו בערב והיא שמעה אותי בוכה. עבר יום, ואף מילה מההורים שלו או מאחותו - לא התנצלות, לא הסבר, כלום. הם יודעים שהם פגעו בי, ואף מילה. רועי ביקש שלא אכנס איתם למשחקי אגו - תאמינו לי שילדה בת 24 ללא משפחה לא יכולה להיכנס למשחקי אגו עם זוג בני 50 עם משפחה. גועל נפש שזאת הבחירה שלהם. הרגשתי שאני חלק מהמשפחה שלו, וככה הם מנדים אותי? בתירוצים ובהצעות מגעילות? הבנתם שפגעתם, תתנצלו גם אם אתם לא מתכוונים. תגידו שאי אפשר לשנות את מצב הוילה, אבל תציעו שנבלה יחד ערב לפני, משהו. התנהגות דוחה. בחיים לא הושפלתי ככה, לא רק שאני לא רצויה במשפחה שלי, אני גם לא רצויה במשפחה שלהם, אחרי כמעט 7 שנים ביחד, אחרי שאנחנו גרים ביחד, מתכננים עתיד משותף. כאילו שבירת כוס וחותמת של רב תעיד שאנחנו משפחה אמיתית, ממש זה הצליח להורים שלי. כל כך נפגעתי. כשהייתי בכיתה ו' לא התנהגתי ככה לאנשים שלא הסתדרתי איתם, אז בגילם? לעשות יד אחת נגדי? כשאימו הייתה חולה בסרטן כל פעם כתבתי להם בנפרד איך הם, מה שלומם, אם הם צריכים משהו ואם אני יכולה לעזור; כשהם הזמינו אותי לחופשה בקיץ, קניתי להם מארז ממקס ברנר כאות תודה; קניתי לאבא שלו תקליט סתם כך כי ידעתי שיאהב; ועוד ועוד ועוד. כל כך ניסיתי להיות חלק, להרגיש חלק, והם בוחרים לפגוע בי, בנקודה הכי חלשה שלי, ולהמשיך לפגוע, לא לזוז מעמדתם? אמרתי לרועי שאני מצפה לכל הפחות להתנצלות ושאני לא מתכוונת להבליג מכל הסיפור הזה רק כדי שיהיה נוח. כל כך נפגעתי. אמוני נשבר. הרגשתי שאני חלק מהמשפחה שלהם, וקיבלתי דחייה ממשפחה נוספת, לא רק ששלי לא רוצים אותי אלא גם הם לא מוכנים. לא כתבו מילה התנצלות - כלפי זה מגעיל, וכלפי הילד שלהם זה מגעיל, שהם מציבים אותו בנקודה הזאת. כל ההתנהגות הזאת היא מתחת לכל ביקורת. הכל כאב. בכיתי ביומיים האלה כמויות שלא בכיתי מעולם.
עכשיו אני יותר טוב. יעל וסתו נפגשו איתי פעמיים ביומיים האלה לתמיכה ולכיף, ורועי באמת תמך ופעם ראשונה בזוגיות שלנו עמד נגדם והגן עליי. נשכבתי על הרצפה אתמול - זה עזר. להיות במקום הכי נמוך פיזית שאפשר ממנו רק לעלות, עושה משהו לנפש. החלטתי שאולי הם ואשר (אבא שלי) לא רוצים להיות הורים שלי כי הם יודעים שאני לא אפול לתבניות המגוחכות שלהם, לקווי האופי שהם מכתיבים, של חולשה. זאת החלטה נעימה יותר מאשר לחשוב מה לא בסדר בי. כעסתי גם על רועי והתפרצתי עליו והוא נפגע, ואני מתחרטת על זה, אבל אין לי מה לעשות עכשיו. לפעמים בזוג אומרים דברים לא נעימים בשעת צרה. הוא מבין את זה. התנצלתי המון. פשוט צריך לתת לזמן לעבור.
זה היה כל כך נורא. עכשיו יותר טוב, אבל ממש נורא. תמיד אני צריכה להיות חזקה, לא תמיד יש לי כוח.
בליל הסדר אהיה עם אמא שלי ואז עם יעלי ונעשה כיף, ובפסח אפגש עם שיר, והשבוע נראה לי שאסע לת"א למסע קניות טוב. חייבים למצוא דרכים לעודד את עצמנו, לא?
כשהיד שלי תחלים (בעיות עור) אני רוצה לעשות קעקוע. רציתי שנים, ולאחרונה זה ממש מתבשל.
אני אמורה להיות בהרצאה עכשיו, אבל לא כזה אכפת לי. אני אלך למשרד באחת, ואעבוד כל היום בסביבה נעימה, ואחזור הביתה אחרי הרמת כוסית לכבוד פסח, ואני ורועי נתחבק.
חייבים להרים את עצמנו.
אוהבת המון, ומאוד שמחה לחזור לכתוב בבלוג!
שלכם, סבטי. 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
