הבלוג של סבטי

כמה תובנות על רועי ועל משפחתו ועל עצמי, שהגיעו בעקבות שיחה בטלפון עם רועי אתמול, אחרי השבוע המסריח הזה, כשהוא היה עם המשפחה שלו בצימר:
1. מסתבר שהוריו לא רצו שאני אבוא כי אמא שלו התביישה בצד שלה במשפחה כי הם קצת צ'אחלות צעקנים כאלה. רועי מאוד התרגש כשאבא שלו נפתח בפניו וסיפר לו על זה. אין לי מה להגיד. כמה עצוב שהיא לא באמת רצתה להיות עם המשפחה הגרעינית שלה, אלא פשוט רצתה לצמצם נזקים כי היא מתביישת במשפחה המורחבת שלה. כמה עצוב שהוא לא רואה את זה, כי הוא רק שמח שסוף סוף ההורים שלו נפתחים אליו מבחינה רגשית ליותר מחלקיק שניה. אף משפחה לא מושלמת, תאמינו לי שאני יודעת את זה, אבל לפחות אני מודעת לפגמים של שלי. המשפחה של רועי הם לא המשפחה שלי ולא יהיו גם. אולי עדיף שכך. אולי אני לא מתאימה לדפוס המשפחתי, מלא ההבלגות והטאטואים מתחת לשטיח, שהם מייצרים לעצמם.
2. אני לא יכולה להבין את המקום של רועי כשהוא מנסה להגן על ההורים שלו על אף שהם לא בסדר, כי לא הייתי במקום הזה יותר מדי זמן, נלחמתי בהורים שלי מאז שהייתי בת 12 לערך. מי זוכר בכלל איך זה מרגיש להיות ילד, ולא שומר סף? להיות ילד ולא חבר?
3. אני לא יכולה לצפות מרועי להגן עליי. אני חושבת שהוא רוצה, אבל לא יכול. יש לו בעיה קשה להביע את דעתו ואת עמדתו, וזה לא בדם שלו להגן על אחרים בכזו קלות וטבעיות כמו שזה בא לי. אני החזקה מבין שנינו בעניין הזה ולכן הגיע הזמן שאני אחזור להגן על עצמי בשעת חוסר צדק, גם כי אני הכי טובה בזה (מתי איכזבתי את עצמי בעניין הזה?) וגם כי אני אפסיק לצפות למשהו שלא יקרה. נתן לי רגע של חירות, ממש כיאות לחג.
4. על אותו עיקרון - הגיע הזמן לחזור לאיזון רגשי. בתיכון קראו לי 'מלכת קרח' כי הייתי אדישה וצינית, ועכשיו אני מרגישה הכל ב100%, וזה כיף, אבל לא כיף להיפגע ב100% ועוד משיט מיותר. אז הגיע הזמן להגן על עצמי במובן הזה - לקחת שליטה, להפסיק לפחד, ולא לתת לאחרים לפגוע בי. אני אחראית על עצמי, אני משיגה מה שיש לי בזכות עצמי, והגיע הזמן פשוט טיפה לכייל את הרגשות שלי לכיוון יותר חזק, בכל הנוגע לרגשות שליליים. בכנות, מי יכול עליי?
5. אמנם יש לי משפחה קטנטונת (אני ואמא שלי), וגם לנו יש בעיות, אבל לפחות אני יכולה לדבר איתה על הדברים הקשים ולא לטאטא הכל מתחת לשטיח. יש לי את התמיכה והאהבה של רועי ויעל, ואת יכולות הלחימה שלי. אני מכסה פה את כל החזיתות ככה, ואני לא לבד. ♥
6. צריכה לעשות קעקוע מתישהו (אומרת את זה מגיל 16, מה יהיה?)

רוצה להפגיז בעבודה. רוצה שכשיפתחו משרדים ביפן, אני לכל הפחות אהיה אופציה אמיתית כעובדת שם. רוצה לעשות קעקוע. רוצה להיכנס לכושר ולהיות חזקה. רוצה לחזור לרקמה ולכתיבה. רוצה לפרסם את הספר שלי כמו שצריך. רוצה לסיים יפה את הסמסטר הנוכחי והבא באוני' (האחרונים שלי). רוצה לטוס לחו"ל, להיות בהופעות, לשתות קפה בכיכר סואנת ולהנות מהחיים. רוצה להרוויח ולחסוך כסף כמו שצריך.

על אף הדמעות והכאב, זה חג הפסח הכי נחמד שהיה לי עד כה.
מקווה שהחג שלכם עבר בסדר, אישית ליל הסדר זה אחד הימים השנואים עליי. כל כך משפחתי, ואין לחם. איכס.
אוהבת המון,
שלכם, סבטי.