הבלוג של סבטי

אני לאט לאט מבינה שאני חיה לפי יותר מדי חוקים מומצאים

יותר מדי שמירה על מין סדר דמיוני שלא באמת קיים או משנה.

הגעתי אתמול לשתי הבנות חשובות:

1. אני מדברת אל עצמי בשפה מקטינה ומעוררת חשש. אני חייבת לדבר אל עצמי בצורה עדינה ומקבלת ותומכת ומחזקת. אני לא אהיה שמחה מבפנים אם לא.

2. לעשות דברים שלא עשינו פעם זה לא בהכרח קשה או מורכב.

3. אני יכולה לחשוב שאני לא מתקדמת, ומישהו אחר יכול לחשוב שהוא לא מתקדם, ובפועל שנינו לא מתקדמים בצורות שונות לגמרי, או כן מתקדמים מבלי לשים לב לכך בכלל. המחשבות שלנו הן יחסיות. אני מסוגלת לעשות הכל, פשוט צריכה לראות את זה.

4. אם אני אמשיך למנוע מעצמי דברים מינוריים שאני רוצה, אמשיך לא להקשיב לרצונות שלי, אמשיך לחיות לפי היגיון שהוא לא באמת הגיוני... אני אשתגע.

הגיע הזמן לעשות שינוי מחשבתי חד וחזק.

הכל אפשרי.

בנוסף, יש בי לפעמים פחד מלהגיד מהם החלומות שלי, גם בפניי עצמי, בשביל הסיכוי שהם לא יתגשמו.

ואז אני לא פועלת למענם, כי אני אפילו לא מכירה בהם במלואם, ואז הם בוודאות לא מתגשמים.

אז אני צריכה להגיד מה החלומות שלי כדי שאני אדע מה אני רוצה וכדי שאני אוכל להתחיל לפעול למענם.

ואולי הגיע הזמן להבין, או לגרום לכך ש, דברים שאני רוצה ודברים שאני עושה יהיו בחפיפה הרבה יותר גדולה. משמעותית. 

פוסט טוב סה"כ. הוצאתי מה שהייתי צריכה.

עכשיו רק ליישם. ☺

אוהבת המון! מקווה שנחתם בפסח.

שלכם, סבטי.

עריכה: זה בלוג פריקה והמקום הבטוח שלי. מבקשת מאוד ממי שמגיב להגיב עם לב וטאקט.
תגובות לא נעימות, תגובות שיתייחסו למין בצורה כלשהי ימחקו. זה לא נעים לי בכלל. תודה