כבר כמה זמן רציתי לכתוב, היו לי הרבה מחשבות שהתרוצצו לי בראש אבל לא הצלחתי למקד אותן מספיק לכדי משפטים ראציונליים.
מצחיק, נדמה שאני עדיין לא מצליחה! אנסח את חיי בצורת רשימה:
1. אני ועדן רבנו והשלמנו. במהלך השולם גיליתי שאני כנראה עושה עליה התקה חלק מהזמן (בחלק האחר היא באמת לא בסדר), וזה קצת הזוי.
2. ביומיים האחרונים אימצתי את הקרסול הנקוע יותר מדי אז הוא כואב, ובמקום ללכת היום לתל-אביב כמו שתיכננתי אני אשאר בבית ואנוח כמו איזה לאיודעתמה משועממת.
3. בגלל הקרסול אני גם לא יכולה להפעיל יותר מדי לחץ על הרגל, משמע - אני לא יכולה להתאמן. עליתי שני קילו ואני מרגישה שאני משמינה וזה מבאס.
4. הייתה לי בגרות בקרימינולוגיה רביעי שעבר, הלך דיי בסדר - לא מאמינה שעכשיו המחברת הסגולה שלי הפכה מיותרת ושסיימתי 40% מהמורחב שלי.
5. קניתי ב153.70 שקלים שמלה פרחונית, גופיית בטן שנראית כמו משהו שרייצ'ל מחברים הייתה לובשת (הספקתי כבר לחרוש עליה) ובושם בריח שוקולד (יש עליו מבצע השקה, אז נראה לי אני אחזור ואקנה עוד ממנו), וקיבלתי במתנה מלייש חולצה של הוליווד אנדד! כל-כך התרגשתי כשראיתי את זה! איזה מקסים הוא.
6. בל"ג בעומר מישהו טמבל שיש לו חברה שנה וחצי (הוא לא טרח להזכיר את קיומה) פלירטט איתי שעתיים - חברה שלו התקשרה אליי בוקר אחרי זה להבין מה קרה והוא עצמו כתב לי בפייסבוק שהוא רוצה שנישאר ידידים. מה אחי. למה אתה טמבל?
7. היה לי שינוי פרספקטיבה קל בנוגע למחשבות של "What if?" שגרם לי להבין שגם אם אני מבואסת לפעמים שמשהו לא הסתדר לי, זה יכול להיות לטובה.
8. התחלתי לחפש עבודה - ביום שישי השארתי בספונטניות פרטים בשני מקומות (סנדוויצ'יה שווה כזאת ובאולינג), אז החלטתי לזרום עם זה ואתמול השארתי פרטים גם בסושייה ובמסעדה איטלקית. קצת שיקרתי בנוגע לניסיון קודם (כן עבדתי במסעדת בשרים, אבל הייתי מארחת במשך 3 שבועות ולא מלצרית במשך חודשיים) אז אם באמת יתקשרו + אני אתקבל, נקווה שאני אצליח להסתדר.
9. אתמול ליבי פיקססה בשבילי טופס דחיית שירות, ראסמי. לא יודעת אם אני מאבחנת או לא, אבל בשלב זה לא אכפת לי - אני לא מתגייסת שבוע וחצי אחרי הבגרות האחרונה שלי. עד כאן חבר'ה, עד כאן.
10. בקשר לסעיף 6, נדמה כי בשבועיים וחצי האחרונים (החל מיום העצמאות, כלה במסיבת חוקיות של גל ועד לל"ג בעומר) יש מגמת עלייה אצלי בתחום ה"בנים": יכול להיות שהמגמה הזאת היא מה שגרם לי לבקש מגל לסמס לבחור ההוא שמצא חן בעיניי בזמנו למרות שאני יודעת שהוא דוש ושלא בטוח ייצא מזה משהו, פשוט כי אני לא יכולה להתלונן שלא קורה לי כלום בחיים אבל לא לעשות משהו שאני רוצה מחשש שאני איפגע או משהו כזה. זה בעצם להתלונן בפאסיביות על החיים הפאסיביים שלך, וזה מה זה לא כיף לי.
11. אני מוגשת במתמטיקה על 96. נתעלם מזה שכנראה המורה שלי לא התחשבה בכלל ולא זרקה לכיווני אף נקודה מעבר למה שמגיע לי מבחינת ציון יבש; 96! איך עשיתי את זה??? איך באחת התקופות הקשות בחיי הצלחתי להוציא ציון הגשה כל-כך טוב ועוד לשאלון 807, שלא בכדי?! הדבר הזה עשה בי משהו. כבר זמן-מה שאני יודעת שאני אשרוד בחיים האלה גם אם אהיה במצבים קשים, אבל לדעת שאני יכולה לא רק לתפקד אלא גם להצליח כשאני נמצאת במצב ממש גרוע (כאילו, מ-מ-ש גרוע) זה כבר משהו אחר. וזה מרגש אותי.
יש מעבר לכל זה עוד כמה דברים קטנים (יצאתי עם חברה לסנוקר אתמול, ושלשום נפגשנו כמה ילדים ליציאה של מסעדה+באולינג ובאופן מפתיע כולנו נורא נהנינו, ויום לפני זה יצאתי לדלי-קרים עם מישהי אחרת ונורא נהנינו (המוכר היה שם) ואני צריכה להשתזף) אבל הם פחות רלוונטיים.
שלכם, סבטי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
