לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

A PRECIS



Avatarכינוי:  Purkinje

בן: 28




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2018

צל כבד


אני עולה על הרכב, מד הטמפרטורה מראה על 21 מעלות צלזיוס

במהירות של 120 קמש אני מסתכל לכיוון השמיים לחפש איזה סימן

פוגש את מבטו של הירח זורח ומסתכל עלי 

שעת בוקר מוקדמת, השמש עוד מפחדת לעלות

הירח מפנה את מבטי מתחתיו 

שדה של כותנה נפרש לפני

שדה של עננים בגובה הרגליים מזמן אותי להניח את ראשי

להנחית את כל רעשי הרקע ורשרושי הלילה

הטחות השנאה עוד מהדהדות בראשי

עושות את המסלול המלא מאוזן ימין

אך לא מוצאות את היציאה באוזן שמאל ומחליטות לרדת למטה במורד הגרון ישירות ללב

כל זרם או שצף של מילה או מגע מלווה בפעימה עקומה

אני לובש ארשת פנים של מאסטר בניתוק חושים

אף אחד לא יצליח לראות אם הוא מגיע אלי או לא 

הקלחת רותחת, מבעבעת ושוצפת

נזילה פה וסדק שם

על מה את מתבוננת?

נכתב על ידי Purkinje , 26/9/2018 06:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום 41


השעה 6:15. 


אני מסתכל על השמיים שלאט לאט הופכים את צבעם משחור תהומי לצבע ורוד-סגלגל עד לכחול בהיר אופטימי שכזה. 


לוקח שאיפה מהסיגריה ומרגיש איך השאריות של מגוון הסמים שעברו בי היום לאט לאט מסתננים את דרכם מהדם, אל הכליות החוצה. 


הדרך כבר מוכרת, לצערי או לשמחתי. 


אחרי עוד התקף חרדה, ממיני רבים כאלו ששבו לבקר בתקופה האחרונה, אני מבין שאני כבר לא על קצהו של הקרחון, אלא ממש גולש עליו לאיטי אל עבר המכה הכואבת שבתחתית. בסוף אגיע לתחתית וארגיש את הגונג, השאלה היא מתי ובאיזה אופן? 


לפעמים הרגשתי אותה תחת שיכרון החושים של אביזרי עזר חיצוניים כמו כדורים ושתיה מוגזמת. לפעמים הרגשתי אותה במהירות של 200 קמש על כביש עירוני. לפעמים במיטה עם גבר זר. לפעמים במגע של זוג ידיים חונקות שעוצרות את מחשבותיי.

רק איזה אופן הפעם? 


אני מתחיל להתעייף שוב מהצבעים המשעממים של השמיים ורעש הציפורים בשעות שכאלה. 


כשהראש כבר די מסוחרר מתזונה לקויה, הרבה שנאה עצמית ומעט חומרים ממכרים אני לוקח שאיפה נוספת מהסיגריה. 


לפעמים אני אוהב לדמיין את התחושה של החשכה שאופפת את הריאות שלי בכל שאיפה- איך כל גרגר של שחור עוטף חלק נוסף במערכת הזו. 


בחושך נעים ובטוח, אפל אך מושך, מסקרן ומזמן, מוסתר וחשוד. 


אנשים אחרים אוהבים להסתכל על העבר בהתרפקות שכזאת. בזמן הזה אני מצליח להריץ ולראות בראשי את כל הפנים של האנשים שחלקתי איתם את מעט האינטימיות והכבוד העצמי שנותר בי, לאחר שימוש נוסף חסר כל ערך וטעם. 


שאיפה אחרונה מהסיגריה. 


אני היא משחת שיניים בשאריתה האחרונה, במעט שנותר בי, מתקפלת ומצטמקת כדי לספק לכם עוד קצת מהטעם שלי. 


אבל בסופו של דבר מה איתי? דיני בפח כמו כל האחרות. 


״הצוהר הולך וקטן

ודלתות בפניי נסגרות 

שמי אינו אליסה 

וזו אינה ארץ פלאות״



לחיי? 

נכתב על ידי Purkinje , 22/9/2018 05:12  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מתוסבכים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPurkinje אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Purkinje ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)