אושרי:

חיפשתי אותה בכל המועדון, אך ללא תועלת. אחת המלצריות עברה לידי, עצרתי אותה ושאלתי:" תגידי איפה המלצרית שלנו, עיניים ירוקות,שיער חום גבוהה ורזה?", "היא בדיוק עכשיו סיימה משמרת", ענתה בחיוך והמשיכה בעבודתה. פאק, אני וחוסר המזל שלי, התקדמתי לחוץ המועדון אולי היא לא רחוקה.

(תפעילו את השיר).

ליה:

הוא תפס אותי חזק, גורר אותי משערותי לעבר הסמטה החשוכה מאחורי המועדון, נתקעתי בעמוד חשמל, וקיבלתי מכה בראש, אך לבחור לא היה אכפת והוא דחף אותי לקיר, מוציא סכין גדולה לעברי ומסתכל עליי בתאווה כאילו אני הטרף אליו חיכה כל חייו. " מה אתה רוצה ממני?", שאלתי בפחד, אך ההוא רק צחק בקול וושוטט עם סכינו על צווארי. " אני אתן לך את כל הכסף שיש לי, רק תשחרר אותי, בבקשה", אמרתי מתחננת, תוך כדי שגופי החל לרעוד ודמעות מטשטשות את ראייתי. " או שתזרמי איתי ואני מבטיח שתהני, או שלא ואני אדאג שתסבלי" ,אמר והעביר את ידו על כל גופי. ניסיתי לצעוק ולהתנגד אך הבחור רק התעצבן, " אני מבין שבחרת בדרך הרעה, אל תדאגי מותק אני יהנה בכל מצב", אמר וזרק אותי לריצפה, בועט בבטני בחוזקה.

אושרי:

לא מצאתי אותה, מה יש לי? למה כל כך אכפת לי ממנה? זה לא כאילו לא הטיחו בפני עובדות מליון פעם, אז למה הפעם אני מרגיש ככה, כאילו שהיא מכירה אותי? לפתע שמעתי צרחות, התעוררתי מהמחשבות והתחלתי לחפש אחר מקור הרעש.

ליה:

הוא קרע את חולצתי והחל מנשק אותי בכל גופי, ובכל פעם שניסיתי להתנגד, הוא שרט אותי עם סכינו יותר ויותר עמוק. הוא החל פורם את כפתורי מכנסיי, הפחד שיתק אותי, לא הצלחתי לזוז, עצמתי את עיניי מתחננת שהסיוט הזה יגמר כבר. "היי, עזוב אותה מייד", שמעתי צעקה. הבחור שהיה מעליי, קם מנפנף בסכינו ואומר:" מה שקורה כאן הוא לא עניינך אז תתנדף". אך כנראה שזה לא הפחיד את הבחור השני, כי מייד לאחר מכן השניים החלו לריב מכות. גררתי את גופי אחורה, נצמדת לפח הזבל שמאחוריי, מקופלת ומסוגרת בתוך עצמי, גופי רועד ודמעות זולגות מעיניי ללא הפסקה. סירבתי לפתוח אותן, ולחשוב שכל מה שקורה כאן כרגע הוא אמיתי. לפתע שמעתי דממה,ולאחר מספר שניות צעדים מתקדמים לעברי, התגופפתי בתוך עצמי עוד יותר, בבקשה שזה לא הוא שוב... "את בסדר?" , שאל אותי קול חלוש. פתחתי את עיניי בהיסוס וראיתי שזה הוא, אושרייי.

 אושרי:

בן זונה, העפתי את הסכין מידיו והתחלתי להרביץ לו בכל כוחותי." בפעם הבאה שאראה אותך אני יהרוג אותך הבנת?" , צעקתי בקול והכנסתי לו אגרוף. ההוא הבין שאין לו סיכויי וברח מהר. הסתכלתי קדימה וראיתי את הבחורה מקופלת, עינייה עצומות וכל גופה רועד מפחד." את בסדר", שאלתי.

זו פתחה את עינייה ואז ראיתי שזאת היא- ליה.

רציתי לקחת אותה מהחור הזה, להלביש אותה, אך כשתפסתי בידה היא בלמה אותי, כנראה מהפחד. " הוא הספיק..?" שאלתי בחשש.

ליה:

"לא ", עניתי חלושות. התביישתי ממנו, מעצמי, מהעובדה שהוא רואה אותי ככה, פגיעה, עם חזייה ומכנסיים פתוחים ו...., אושרי קטע את מחשבותי בכך שהוריד את הג'קט שעליו ועטף אותי באמצעותו, כאילו קורא אותי. הסתכלתי עליו, מנסה להודות לו אך המילים לא יוצאות לי מהפה. " ליה, בואי נוציא אותך מפה", אמר , אך גופי סירב לזוז. לפתע פלאשבק של כל מה שקרה בדקות האחרונות חזר, והדבר היחיד שהצלחתי לעשות היה לחבק אותו.

אושרי:

היא חיבקה אותי, בוכה ורועדת. לא ידעתי איך להרגיע אותה, אז הידקתי את החיבוק, מעביר יד על גבה בעדינות, מנסה להרגיעה. "שששש... הכל בסדר עכשיו" , אמרתי. כך נשארנו עוד מספר דקות עד שהיא נרגעה.

"איך את מגיעה לבית?", שאלתי אותה, והיא ענתה בלחישה" ברגל...", "אין סיכוי שאת הולכת ברגל בשעה כזאת, בואי אני ייקח אותך", הצבתי עובדה, והובלתי אותה לעבר הרכב. נסעתי לעבר ביתה, זכרתי את הדרך, מסתכל מידי פעם לעברה, לבדוק אם היא בסדר.

כשהגענו יצאתי מהרכב, לעזור לה לקום, "את בטוחה שאת לא רוצה ללכת לבית חולים?",שאלתי בדאגה אך ליה שללה מיד את ההצעה " אני בסדר", ענתה והתקדמה לעבר ביתה.

ליה:

"לפחות תני לי לחטא לך את הפצעים כדי שלא יזדהמו", אמר . ליה היססה אך לבסוף הסכימה, הרי הוא לא יפגע בה , הוא זה שהציל אותה.

היא ישבה בקושי על הספה . " איפה יש לך תחבושות?" שאל אושרי. " במקלחת, בארון", ענתה.

אושרי הזדרז להביא את התכשירים, וביקש מליה לשכב ולהרים את החולצה. זו התביישה מעט, אך ידעה שאין בררה ולכן עשתה כדבריו, מדי פעם נאנחת מכאב האלכוהול על פצעיה. כשסיים לחבוש את פצעיה נעמד, " טוב , אני יזוז, את בטוחה שאת תהי בסדר?", שאל . " כן, עוד מעט השותפה שלי גם תחזור ותעזור לי, הכל בסדר", אמרה. אושרי הינהן והתקדם לעבר היציאה. " אושרי", קראה ליה לעברו, זה הסתובב לעברה, " תודה!", אמרה ואושרי הנהן וענה "אין על מה,הייתי עושה זאת בשביל כל אחת", ויצא .