עבר חודש.

ליה ואושרי המשיכו כל אחד בחייו, אושרי החל ללמוד משפטים באוניברסיטה וליה המשיכה בעבודתה.

ליה:

רומי, השותפה שלי העירה אותי בצרחות : "ליה, ליה קומי כבר נו יש לי מלא לספר לך", תוך כדי שהיא מורידה ממני את השמיכה וקופצת על המיטה כמו ילדה קטנה."נו רומי, 07:00 בבוקר עזבי אותי", אמרתי לה והסתובבתי לצד השני. " טוב, אז אני לא אספר לך על הדייט המדהים שיש לי היום בערב", אמרה מבואסת והסתובבה לכיוון היציאה. "אופפפ, קרצייה נו בואי", אמרתי לה והתיישבתי על המיטה בציפייה, "נו ספרי", אמרתי בהתלהבות מחכה לפרטים." אז ככה, הוא הגבר הכי חתיך בערך שפגשתי, וגבוה, ומצחיק ווווהכי חשוב- יש לו חבר סופר חתיך, ויש לנו דאבל דייט היום", צרחה בהתרגשות. אוי לא, זה מתחיל שוב, חשבתי. בכל פעם שלרומי יש "דייט" מוצלח, היא סוחבת אותי איתה, "להכיר לי מישהו, כי כמה כבר אפשר להיות לבד", היא טוענת. " אויי רומי, אין לי כוח לזה, תלכי לבד". אמרתי בייאוש. " ליה, את חייבת לפגוש אנשים, להתחיל לצאת , תפסיקי להיות סגורה, את באה איתי וזה סופי", אמרה ויצאה בדילוגים מהחדר.

אושרי:

התארגנתי לאוניברסיטה ויצאתי לכיוון תומר, לאסוף אותו. " אחיי, יש יציאה היום, אני אתה ו2 פרגיות כוסיות", אמר תומר בחיוך. " לא בטוח אחי, אתה יודע ששירלי עוקבת אחריי לכל חור, בעייתי", עניתי מבואס. "אתם בהפסקה אושרי, הפסססקקה, היא לא יכולה להמשיך לנהל אותך", ענה תומר מעוצבן. " צודק, טוב נראה איזה תרוץ אני אמציא לה כבר", עניתי והמשכתי בדרכי לאוניברסיטה.

ליה:

ליה ישבה בחדרה, לומדת לבגרות האחרונה. אך לא הצליחה להתרכז, היא חשבה על משפחתה, שנה עברה מאז שראתה אותם בפעם האחרונה, מאז שסילקו אותה מהבית והחליטו להחשיבה כמתה. ליה הרגישה בודדה, הגעגועים היו חזקים ממנה, ולמרות שהזכירה לעצמה בפעם המיליון שהיא לא אשמה בדבר, היא לא הצליחה להתנתק מרגשות האשם. מספר פעמים ניסתה להתקשר, ואפילו ללכת לדבר איתם, אך בכל פעם נתקלה בטריקת דלת וסבר פנים חמורות, הם התביישו בה.

ליה החליטה לנסות שוב, עבר הרבה זמן, אולי עכשיו הם כן יהיו מוכנים לדבר איתי, חשבה בנאיביות וחייגה, "הלו..", קול אימהי ענה מבעד שפורפרת, "אמא, זאת, זאת ליה", אמרה בגמגום, "אמרו לך מיליון פעם, אל תתקשרי לפה שוב, מבחינתנו יש לנו חמישה ילדים, השישית מתה", וניתקה. ליה הניחה את הטלפון ובכתה, היא לא הבינה איך הורים יכולים להתאכזר לילד שלהם, והכל בגלל שטויות, בגלל דברים שלא קרו. רומי שמעה בכי ונכנסה לחדר של ליה. " מה קרה מאמי", שאלה בדאגה. ואז ראתה את הטלפון וקלטה, "שוב ניסית?", שאלה, ואני הנהנתי לחיוב, תוך כדי ניגוב הדמעות. רומי, היחידה שהכירה את הסיפור שלי, הביטה בי במבט מבין וחיבקה אותי.

הגיע 20:00 בערב והבנות התכוננו במרץ לקראת הפגישה, רומי תלתלה את שיערה ולבשה ג'ינס צמוד וחולת טי בטן, ליה החליקה את שיערה ולבשה טוניקה וג'ינס צמוד. הבנות, שהיו מרוצות ממראן מיהרו לצאת לעבר הבר.

רומי לבשה את זה:

וליה לבשה את זה:

אושרי:

"נו אחיי, כבר 21:30 , איפה הן", אמר אושרי לאחר הכוסית השלישית שלו. "נו מה אתה ממהר, היא סימסה לי שהן 2 דקות פה", אמר תוך כדי שהוא מפלרטט עם בלונדינית שעברה לידם.

אושרי גלגל עיניים והמשיך לשתות, כשפתאום קיבל הודעה, ממי אם לא החופרת הראשית-שירלי.

"בייבי, איפה אתה אנחנו צריכים לדבר", סעמק, נמאס לי ממנה כבר, הייתי מעיף אותה בכייף, אבל אני לא יכול, ההורים שלי עושים לי את המוות איתה, בגלל שהיא הבת של החברים הכי טובים שלהם, וזה טוב ליחסים האישיים והעסקיים." אני עם תומר, לא יכול היום, נדבר מחר", עניתי שקוע בהודעות, כשברקע אני שומע את תומר מברך את 2 הבנות שהגיעו . "תכירו בנות, זה אושרי", אמר תומר, הרמתי את עיניי, ונחנקתי מהמשקה, "אתה בסדר אחי ?", תומר שאל תוך כדי שהוא טופח לגבי, אבל לא הגבתי, הייתי מהופנט מהדמות שמולי , "ליה?".

אני יודעת שיצא פרק לא משהו, אבל זאת ההתחלה וזה הרקע של הסיפור, בהמשך זה משתפר.

**** כפיצוי, מחר יעלה פרק נוסף.