עולם חדש

לפני כמעט שנה התחילה תיכון. נערה בת 14, שלא מבינה כלום מהחיים שלה, לומדת בתיכון. 

לא, היא לא קטנה מדי, ככה זה כשגרים בעיר בלי חטיבת ביניים.

היא הולכת במסדרונות הביניין, מתביישת בכל צעד וצעד, עוברת בין כולם, וממהרת לעלות לקומה האחרונה.

לפעמים היא נשארת למטה עם חברות, אבל שם היא לא מרגישה בטוחה בכלל, כך יוצא שאת רוב זמנה היא מבלה למעלה.

מצד אחד, היא פוחדת להיות למטה, הבגדים שלה לא יפים מספיק, הפרחות לא חברות שלה ואת הבנות מבית ספרה הקודם היא לא סובלת במיוחד.

אבל מצד שני, היא רוצה שיהיה לה את הביטחון להיות למטה, אולי זה היה קורה אם הכיתה שלה לא הייתה למעלה, אך כך רצה הגורל ועם זה היא מתמודדת.

אחרי שהילד הזה סיפר עליה דברים, היא יותר מתביישת מתמיד. היא הייתה רוצה שהוא לא יהיה בכיתה שלה, בבצפר שלה או אפילו באותה העיר.

הוא סיפר דבר נכון, אבל הוא לא היה צריך לעשות את זה. בטח לא ביומו הראשון בכיתה.

היא מרגישה נבגדת, התמונה למעלה מזכירה לה את עצמה, מזכירה סיטואציה שבה מישהי הביאה גלידה לה ולחבר שלה וגילתה שהוא בוגד בה והיא קופאת במקום. למרות שזה מעולם לא קרה, זאת התחושה שהיא חווה.

עם כל אלה, היא מתמודדת יום יום, כבר כמעט שנה שלמה.