המחברת

לפעמים אני עולה על אוטובוס אקראי ונוסעת,

לא משנה לאן.

אני אוהבת להסתכל על החיים סביבי,

להסתכל על מכונית עוצרת ברמזור כדי שהאוטובוס שלי יוכל לעבור,

ואני חושבת,

מה אם שניה אחת,

מחשבה אחת,

הייתה מספיקה כדי להחליט אם נמות או נחיה?

אנחנו סומכים על אנשים שעוברים לידנו ברחוב,

לא לשלוף אקדח ולירות בכל מה שזז.

מה נותן לי את הביטחון שהאישה שיושבת לידי,

יכולה לשלוט בעצמה?

היא נראת בסדר.

מה גרם לי לסמוך על הנהג במכונית קודם,

שהוא באמת יעצור?

אולי הוא לא ראה את האור האדום,

אולי הוא סתם משוגע,

אני סומכת עליו.

אין לי ברירה.