המחברת

האהבה הראשונה שלי הייתה כמו סתיו,

לא חמה מספיק כדי להיות קיץ,

לא קרה מידי כדי להיות חורף,

לא יפה כמו האביב. 

זאת הייתה התקופה שהתחלתי לקרוא ספרים,

כדי לחפש אחרים,

עם רגשות כמו שלי,

רציתי לדעת אם מותר לקרוא למה שיש לי אהבה.

מכל הצבעים שיכולתי לבחור,

לבשתי את אלו שהוא יאהב,

רציתי לשמוע אותו אומר שאני יפה. 

עם כל הדברים שיכולנו לעשות ביחד,

בחרתי להישאר ערה כל הלילה ולנהל שיחות בשתיקה עם הירח,

ביקשתי ממנו שיאיר עליו גם אחרי שהשמש יוצאת להפסקה,

חיפשתי מילים שיצליחו לנסח משהו יפה,

יפה כמוהו,

אבל המילה היחידה שמצאתי בה הגיון,

הייתה השם שלו.

ספרתי את כל הדברים שהייתי מוכנה לעשות בשבילו,

והדברים שהייתי רוצה לעשות איתו. 

הייתי מחשבת כמה פעמים אמרתי לו שאני אוהבת אותו היום,

וכמה זמן יקח לי להעיר אותו מחר בבוקר

ועם כל האהבה שלי אליו,

לא ראיתי את צבע העלים מתחלף לירוק,

עכשיו אני יודעת,

האהבה שלנו לא הייתה יפה כמו אביב.