המחברת

אומרים שהפכים נמשכים.

זה לא נכון.

אנשים כמונו מתאהבים באנשים כמונו,

אנחנו מתאהבים בעצמנו.

אני חושבת שצריך יותר מסתם כל אחד בשביל להיות עם מישהו כמונו,

אנחנו רואים את החלקים הכי נסתרים של אנשים,

משתוקקים לחלקים הכי עמוקים של המחשבות שלהם,

מתאימים את עצמנו אל כל מילה שלהם.

אנחנו רואים קצת יותר בגלל מה שאנחנו יודעים על עצמנו.

אני חושבת שאנחנו מתאהבים באנשים כמונו.

אנשים עם מילים יפות,

מחשבות מפחידות,

אנשים שבוהים באחרים ברחוב כאילו הם מכירים אותם מאז ומתמיד,

אנשים שיודעים מה הסיפור שלהם.

אנחנו לא מצליחים להתעורר בבוקר,

אנחנו רוצים להישאר במיטה,

לספור כמה סדקים יש בקיר,

כמה פעמים טיפות הגשם פוגעות בחלון.

אנחנו נושמים בצורה אחרת,

שואפים את היופי שיש באוויר,

ומוציאים אותו לעולם עם תוספת של יופי פנימי. 

זאת הסיבה שאנחנו לא מתפשרים,

בשביל כל אחד שהוא קצת שונה.

זה חייב להיות מישהו,

שחושב,

מרגיש,

ומדבר,

בצורה יוצאת דופן כמונו.

אני חושבת שאנחנו מתאהבים באנשים כמונו,

כי הם מבינים,

מעריכים,

את הדרך שבה אנחנו חווים דברים,

ובעייני זה חשוב.

אומרים שהפכים נמשכים,

כמו מגנט,

נמשכים ממקומות שונים ונפגשים באמצע.

אנחנו לא צריכים הפכים,

או כוח מגנטי.

אנחנו באותו צד,

אנחנו לא צריכים להיפגש באמצע,

אנחנו כבר שם.