המחברת

יום ראשון בערב,

אמא חוזרת, 

נועלת את עצמה בחדר,

ואת תשבי מחוץ לדלת במשך שעה,

תנסי להכניס את הלב שלך ברווח בין הדלת לרצפה,

ותשאירי דם על השטיח,

את לא יודעת הרבה על אמא שלך, 

את יודעת שהיא נרתעת כשנוגעים בה,

אבל את חושבת שלפעמים,

היא עדיין מרגישה אותך מושכת בשרוול שלה,

וזה בסדר,

ואת זוכרת אותה משכיבה אותך לישון,

עם כוס חלב שלא ביקשת.

את לא יודעת הרבה,

כי אמא לא סיפרה לך איך זה לגדול בבית,

שהמפלצות בו לא נמצאות רק מתחת למיטה,

הן גרות בחדר ליד,

אמא לעולם לא סיפרה לך,

לא רצתה לפגוע בך,

ציירה לך עולם מושלם.

את לא יודעת הרבה,

אבל אבא שלך קונה יין,

ואמא שלך שופכת חצי ממנו לכיור כשהיא חושבת שהוא לא מסתכל,

וכשאת שואלת אותו,

"זה משהו שהיא חייבת לעשות",

את מנסה להבין. 

יום ראשון בערב,

את מספרת לה,

עליו,

הוא מתייחס אלייך כמו אל מלכה,

את מבטיחה לה,

וקצת גם לעצמך,

היא מחבקת אותך,

ובוכה, 

היא אומרת לך שאת לא רוצה,

את כן.

יום ראשון בערב,

היא יוצאת להלוויה של סבא,

שלעולם לא שמעת עליו,

עם חיוך קטן על הפנים,

ואת לומדת שלא כל האבות,

הם כמו אבא,

ואת מבינה שלא כל הבתים השבורים,

יכולים לעבור שיפוץ,

ולפעמים הסדקים מטפסים מהיסודות,

עד התקרה,

וקורה שהשדים מצליחים להיכנס דרכם,

ואת לא תראי את זה מגיע,

את לא תהיי מוכנה,

גם היא לא הייתה.