המחברת

הראשון שנישקתי לא אהב אותי,

כי הוא לא הבין למה הבין למה הקירות של החדר שלי בבית של ההורים מספרים סיפורים,

אבל הוא היה מעריץ שלי,

והייתי תופסת אותו מדפדף במחברות ישנות שלי,

לומד להכיר אנשים שהוא לא מכיר,

כמו שאני הכרתי אותם. 

הבא שנישקתי,

הזכיר לי נס קפה של בוקר,

הוא הבין רעידות ועייפות,

והוא נתן לי אומץ לכתוב בעל פה,

אבל הוא אף פעם לא היה שם כשהתעוררתי,

האחרון שנישקתי,

ישב איתי על גגות של בתים כל הלילה,

וביחד רוקנו קופסאות של סיגריות,

ובקבוקים מזכוכית, 

ועכשיו,

אני לבד,

מרוקנת קופסאות של גפרורים, 

עד שכל מילה שכתבתי עליו תהפוך לאפר.