כשיש מה להגיד

תשמרי אותי לקיץ

כשהמרחבים יהיו פתוחים,

והלב קל, 

והמוח והנשמה צמאים

כי ברקבוביות העפר האלו, אני לא יכול לנשום

ואני לא יכול לאהוב, ולא לקחת ולתת

כי כשהלבבות ספונים בביתם מפאת הקרה,

הם לא פתוחים

ואין עם מי לדבר, גם לא איתי

כי ימי החורף מביאים איתם בדידות שלא יודעת לחלץ את עצמה

ואבן מכה באבן, וברזל בברזל,

ואין שום סיכוי לפתוח מניפה של רגשות

כי בקיץ הרגשות הומים ועולים כמו בלון הליום,

בעוד בחורף הם מושלכים בזוהמה בצד הדרך.