כשיש מה להגיד

שקט פה עד כדי אפשר לשמוע נייר נקרע

אני לא ממש מבדיל בין חושך לאור

אפשר לשמוע את האנשים בבתים הסמוכים קמים לבית-הכנסת

אפשר לשמוע את החיה מתמתחת לאחר השינה אל הבוקר

אני מדבר מילים של סתם, אפשר לשמוע אותי מרחק קילומטרים

אני מדבר וזה מראה כמה לא תמיד יש לי מה לומר

אני גר בבית קטן עם גג בצורת כובע ליצן, לא שאני ליצן

פשוט הגג דוקר קצת את השמיים, ואולי זה עוקץ אחד או שניים

אני מדבר מילים שאמרו לי לא להגיד

אני מדבר אותן כי אני יכול, וכי אני רוצה

אני מתכווץ כמו כדור לאור קרני-שמש ראשונות

אני יודע כמה זה עולה לי, אבל זה לא משנה

בשקט האיטי הכבד אפשר לשמוע שעון מעורר מצלצל

הוא מעיר את החיים, את המתים, ואת מה שביניהם

אני לא מדבר כמה כבד לי לשקוע בכיסא בחשכה

אלא אני מדבר על הציפור שהתעוררה, והיא מצייצת,

אני שומע אותה

השמיים מלאים כל טוב, וזה אנחנו שמקטינים את עצמנו

קשה להיות גדול, זה דורש הרבה כוחות נפש

אז אני שואל אותך אם ניצלת את היום כראוי

כי יש שמחות קטנות ורגעי אושר שדורשים ניצול וסיפוק מיידי.

כל הזין בפרסומות!

קפיטליסטים מסריחים שוחדים אותנו!

תפסיקו להציע לי לקנות מכוניות ודירות!

טלוויזיה זה ביוב!

די לשלטון ההון!

העם דורש צדק חברתי!

>>>>>>>>>>>>>>>

אתה מבין, אנו אנשי הטלוויזיה,

אומרים לך איך לחיות ואיך לחשוב

זה נכנס לתת-המודע שלך,

אתה אפילו לא שם לב

אתה חושב שאתה שולט במחשבות שלך,

אבל התת-מודע קולט ומפנים הכול,

הוא לא מסנן

והוא רואה בטלוויזיה מה שאנחנו רוצים להראות לו

והוא מסיק את המסקנות שאנחנו רוצים שהוא יסיק

ולכן כל חייך אתה חי בשקר ואשלייה,

כמו דמות מטומטמת בסרט

אתה רודף אחרי דברים שאנחנו אומרים לך לרדוף אחריהם

אתה רוצה דברים שאנחנו אומרים לך לרצות אותם

אתה אוהב דברים שאנחנו אומרים לך לאהוב אותם

אתה מכבד דברים שאנחנו אומרים לך לכבד אותם

אתה מריונטה על חוטים,

בובה מטומטמת,

של תעשיית הטלוויזיה.

הייתה לנו אורחת, והיא הייתה יפהפייה,

אבל מאוד מוזנחת

לבחורה הצעירה אין עבודה, ולא הרבה השכלה

עומדת מבויישת בפינה כשאנחנו עורכים את הארוחה

"למה לא תשבי?"

"לא, זה בסדר, אני קשה לי לשבת הרבה זמן..."

פוחדת ללכלך את כיסויי הספות, או שיש לה טחורים?

לא משנה לכאן או לכאן

אנחנו יושבים לאכול ומזמינים אותה בחיוך,

"בואי, תאכלי איתנו, זה יהיה לנו לעונג,"

"לא, זה בסדר, יש לי בכיס חתיכה של דג מלוח, זה אני אוהבת..."

"אבל... איך נאכל כשאת רעבה ומביטה בנו?"

"זה בסדר, אני לא אביט, ולא אהיה רעבה,

אני יאכל את חתיכת הדג מלוח שלי..."

הרעב גובר על כל בושה, ואנחנו מתחילים לאכול,

לא נעים לנו, והיא אכן מוציאה חתיכת דג מלוח ושמה בפה

היא מהמהמת, כנראה מהנאה, ואז משתנקת, כנראה מהנאה,

וכשאנחנו מרימים אליה עיניים מבויישות, הלם

לא היא אוכלת את הדג, אלא הדג אוכל אותה

הוא אוכל לה את הלשון, ואת הפה, ואת הראש,

ובולע את כל הגוף,

ונשאר מוטל אל הרצפה

אנחנו מסתכלים המומים על הדג המלוח, הדג המלוח מגהק בשביעות רצון,

אנחנו מושכים בכתפינו ואוכלים. 

המצב חיש-קל בורח מבין הידיים,

ואני נשאר בלי מקום לפרוק את כאבי

מרכלים עליי כולם, זוממים מזימות

אני בסך-הכול בן-אדם שכותב

אני משוגע קצת, אבל כולם כך

יש לי רגעים ככה וככה

המצב... המוזיקה מנחמת

אין לי מנוחה כי אין מנוחה לרשעים,

ולמנייאקים גם

אני בוכה בשנתי ומתנסה בחלומותיי בייסורים

אני מתעורר יותר טיפש מחתול,

ומנסה איכשהו להכין לי כוס קפה

הרגל קופצת בחוסר-סבלנות עד שהמים רותחים,

וההמתנה עד שהקפה יהיה מוכן היא בלתי-נסבלת

החיים היו קשים לי תמיד, אבל הכוחות עוזבים אותי עם הגיל

קשה לי יותר ויותר למצוא פינה לנוח בה

אני אסיר בביתי, ואני אסיר בתודעתי, ואני עבד למילים,

ובטח אתם שואלים את עצמכם איך יש לו ביצים לכתוב מה שהוא כותב,

בזהות אמיתית

כי אני דספרדו של כתיבה והבעה עצמית

ואני אכתוב הכול אם זה יהיה מספיק טוב,

ואם אני ארצה לומר את זה

אבל לא הרגתי אף-אחד, לא שאני יודע,

והארץ הזאת אלימה מאוד בלי קשר קלוש אליי

אני מרגיש שמחפשים אותי, אז תפסיקו,

לא עשיתי לאף-אחד שום-דבר רע

אני גם לא זומם מזימות,

וכל הסטיות והשגעונות הן רק בראשי

חיי משעממים עד מוות.

אני יושב עירום בסלון, מת מקור,

חושב על מצבים סאדו-מזוכיסטים,

מסתכל על הקעקוע שלי,

מעשן סיגריות מגעילות,

שומע מוזיקה מזופתת,

מת לקחת את הקלונקס שלי,

וחושב אם זה העולם שנהיה כזה חרא,

או שאני השתנתי.

אם היא תבוא,

אני אגיד לה שנשבר לי הזין ממנה,

מעצמי,

מהחיים,

ושתאנוס אותי ותענה אותי עד שאמות.

אני חושב עליה חונקת את הפנים שלי בין הרגליים שלה,

ועומד לי הזין. 

הלכנו לנו לקוראת בקפה וקוראת מחשבות

הייתה לה לה-לה ילדות קשה, אני ראיתי תכף

אמרתי לו - "בוא נסתלק מ-פה! זה נראה חשוד! אפילו פלילי!"

אבל הוא רק אמר ש"אסור לסמוך על נשים"

מה אני אגיד, צודק

אמרה הקוראת בקפה והקוראת מחשבות שאנחנו מאוד מתאימים,

ויום יבוא ואפילו לה-לה-לה נתחתן!

אמרתי "מה פתאוווום?!" ו"איך את מעיזה?!" ו"איפה זה כתוב בכללללל?!"

אמרה - "יטס רידינג אין טה סטארס", יענו בשפה צברית -

"זה כתוב בכוכבים". (אני רק מתרגמת.)

והוא כזה שואל אותה כאילו כזה... "מה אני אלבש לחתונה?"

והיא מסתכלת עליו ככה, עם הריסים הארוכים הצבועים הרבה שחור,

ואומרת - "תלבש מה שבא לך. למה מה? אני נראית לך סטייליסטית?"

הוא מאוד נעלב והתחיל לבכות, ואני כזה כאילו כזה הרגעתי אותו,

ואמרתי לו "לא נורא, לא נורא,"

"טוב..." הוא התייפח, "בואי נלך מכאן, רינה." וניגב את הדמעות,

אבל אני דווקא רציתי להישאר שם, הלו לא כל יום נופל לי בעל לבין הידיים.

>>>>>>>>>>>>>

הקוראת בקפה והקוראת מחשבות מחייכת אליי... מה את מחייכת?