אל תאכל את החיה,אולי היא אחותך

אני כ'כ מתביישת.

אבל די זאת האמת ואין מה לעשות,נמאס לי לשקר לעצמי.

אני לא אוהבת את האחים הקטנים שלי.

הם מזכירים לי את אבא שלהם הבנזונה הזה,הם חסרי כבוד,אלימים,הם כמו אבא שלהם.

ועד שאימא שלי סופסוף התגרשה ממנו והוא נעלם לי מהחיים אני מקבלת מנה קטנה ממנו סופש שלם כל שבועיים.

הרוב כשהם נמצאים פה אני הולכת לחברה,אני אפעם לא מתגעגעת אליהם,אפעם אין לי חשק להיות לידם.

אני עובדת בגן ילדים ואת הילדים בגן אני אוהבת יותר מהאחים שלי.

הם מדכאים אותי כלכך..

איכ אני כולי חולה מקיאה.

התקבלתי לפנימייה.

לא האמנתי שזה יקרה,חשבתי שהם ידחו אותי בגלל המצב הפסיכיאטרי שלי.. אבל הם לא,הם קיבלו אותי.

קרן הגיבה די קשה כשהיא שמעה את זה היא אמרה שאני בורחת מהבעיות שלי.

זה דבר מטומטם להגיד כי הבעיות שלי הן בראש והראש שלי בא איתי לכל מקום.

אחריי שהוא הלך החיים שלי התפרקו לאט לאט וזה כ'כ אבסורד,כאילו מה לעזאזל?

הוא מעדיף להיות אח גדול ולא "מאהב",בקשת ממני להבטיח לא לנתק קשר.

יומיים אחר כך שלחתי לך הודעה שאני צריכה לדבר קצת.

התקשרת אליי מאוחר מידי,כבר קיבלתי התקף חרדה ופגעתי בעצמי אחריי ארבעה חודשים בלי.

בכיתי לך כמו ילדה קטנה וסיפרתי לך הכל "שברת לי את הלב חיים שלי".

לא הייתי צריכה להתקשר אלייך,התמיכה שלך עוד יותר חיזקה את הרגש שלי אלייך.

אבל אני כ'כ בודדה המון חברים ואפחד שאני באמת רוצה לדבר איתו,הם מדכאים אותי.

מדכא אותי להיות איתם ובראש מתרוצצות לי כ'כ הרבה מחשבות שהייתי רוצה לשתף אבל נאדה יוצא,פשוט לא מסוגלת.

מצטערת אבל אני שוברת את ההבטחה רם,אני מנתקת קשר.. קשה לי מידי.

אני יודעת שאתה פה בשבילי,אבל זה לא אמיתי,אתה כבר לא תבוא לאסוף אותי ותחזיק לי את היד בזמן שאתה נוהג,לא תסתכל לי בעיניים יותר,לא תנשק אותי יותר,אני לא ארגיש את הזיפים שלך יותר ולא אריח את הריח המשגע שלך של בושם,סיגריות ובירה.

 אין לי זין אפילו להמשיך לכתוב על כל החרא שקרה אחריי.

אני פשוט מרגישה נובלת,כאילו הלב שלי הוא ורד שנבל.. חום ויבש.

תפסיקי לצאת עם סטודנטים.

תפסיקי לצפות שכל הודעה או שיחה היא ממנו.

תתאפסי על עצמך ילדה.