ממש כואבת לי הירך. הלכתי היום בבוקר לאותופד. אני על קביים עד שהכאב יעבור ובלי סייף (וספורט בביה"ס אבל זה רק  טוב) למשך חודש. אני אשתגע בלי להוציא את ההפיריות שלי איפשהו.

הכוכבים מדברים אלינו. הם לוחשים לנו רמזים. אבל אנחנו לא מקשיבים. אנחנו לא מעיפים מבט אחד לשמיים, מודים להם על המילים הטובות והעוזרות שלהם. אנחנו הולכים עם ראש מורכן, או ישנים כשהם מנסים לעזור לנו.

בסוף כולנו נמות כי לא הקשבנו להם. הם סיפרו לי את זה.

לפעמים זה די כואב כשלאף אחד לא אכפת מהחיים שלך. 

לפעמים בא לך קצת תשומת לב. לפחות קצת. בנאדם לא יכול לחיות בלי תשומת לב. הוא לא ישרוד.