הייתי וברחתי

הכול בסדר, עסקים כרגיל

עדיין צדים דינוזאורים ומתרחצים במעיינות קרים

עדיין לוכדים את הירח כל לילה עם לולאת חבל

כן, הוא אמר שהוא הולך, אבל זה לא משנה,

כי הוא אמר גם שהוא יחזור, והוא באמת חזר,

כמו כל יום

כן, אמרתי שאני רעב, אבל שתיתי שוקו, עם לחמנייה,

זה היה טעים מאוד ואולי הזכיר לי את הקייטנות בחופשות מבית-הספר

זה לא משנה, כי אני כבר לא בקייטנה, לא ילד, ולא לומד בבית-ספר

כן, לאונרד שר פה כל הזמן, אבל יש גם מוזיקה אחרת,

למשל ביורק שאני שומע עכשיו, גם היא יודעת לשיר

כן, אני חולה בראש ובגוף, אבל יש מיליארד כמוני,

ואף-אחד לא הולך להתבכיין ולחפור את הקבר שלו בגלל זה

כן, לפעמים יש בעיות בחשיבה ואני מרגיש טיפש,

אבל כמו שיש דברים שאני לא מבין, יש גם הרבה יותר דברים שאני כן מבין

כן, אנשים כועסים עליי אולי בגלל כל מיני דברים,

זה קורה, וגם אני כועס לפעמים,

הרי זה לא הגיוני שמישהו יחשוב שהוא בסדר עם כולם,

וכל השאר רק טועים. גם הוא טועה לפעמים

גם אני טועה, וגם הם, וגם אתם, ולכל אחד יש זכות לכעוס על השני,

אחרי הכול בפ'נוכו של הדברים - כל אחד בסופו של דבר דואג רק לתחת שלו

אף-אחד לא עושה פה צייד מכשפות, חוץ מצייד המכשפות הספורטיבי הרגיל

תוקעים כמה קלשונים לשעירי לעזאזל מדממים, ומעמיסים אותם למשאית,

אחרי זה קוראים הכול בעיתון עם תמונה,

כמה אנחנו נאורים, וכמה הגיע לאותו בן-אדם מדמם שיתקעו בו קלשון ויעמיסו אותו למשאית

ואז כשאנחנו נותנים רשות, המשאית מובילה את כל שעירי הלעזאזל לתוך מכלאות סגורות,

ואולי נשמע מהם שוב עוד עשרים שנה, כשהם יצאו לחופשי נכים בראש ובגוף,

ומלאים חרטות גדולות מאוד, עם פנים לבנות, מוכנים לחבוש כיפה ולהיות מלאכים

ואנחנו נגיד שאנחנו לא כאלה, ואין סיבה לחרטות,

הרי היינו מלאכים, ועכשיו ולעד נהיה מלאכים, כי אנחנו משהו מיוחד מאוד,

ויש לנו את המוסר והשכל כדי לא למעוד.