הייתי וברחתי

איזו מן צורה יש לבן-אדם?

פעם ככה, פעם ככה,

פעם אחרת

וזה לא שלא פגעו בו,

כי כן פגעו בו,

אבל הוא פגע גם

וזה לא שהוא צלף טוב,

כי הוא לא,

אבל לפעמים הוא פגע

וגם פגעו בו,

למרות שגם הם לא צלפים טובים,

אבל הם מנסים ומנסים,

ובסוף פוגעים

והוא נשאר עם מברשת השיער ביד,

לא יודע לאן יפנה,

מחפש ימנה ושמאלה מוצא מתוך עיר הערסים הזאת,

אבל הוא בעצמו ערס, חצי ערס,

חצי פריק,

וחצי בן-אדם

זה לא שהוא בן-אדם וחצי,

הוא חצי בן-אדם

שחי חצי חיים מלאים,

בחצי בית,

עם חצי שולחן,

וחצי מיטה

זה לא שטוב לו,

כי כן טוב לו

אבל גם לאחרים טוב,

למרות שלא

וככה הוא מנסה לפתור את התשבץ,

לפני שישבץ אותו,

בכיתה המקבילה,

שהוא לא רצה

אבל המורה אמרה שהוא ילד רע,

לא כי הוא באמת ילד רע,

אלא כי המורה אמרה,

הבת-זונה

אז הוא זיין את האימ-אימא שלה,

אבל נדפק בחזרה,

ועכשיו לא רוצים אותו גם בכיתה הזאת,

וגם בכיתה המקבילה

אז הוא יושב בדד,

בחדר המורים,

בשיחה עם המנהלת,

שמעיפה אותו למרומים,

והוא נוחת בחצר המגורים,

ואוכל מרורים,

וגם במבה, וביסלי, ושוקולד עם אגוזים,

ושואל את האל שבמרומים -

איך זה שאני מצטיין של החיים,

אבל לא של התלמידים

וכמו שאר הוותיקים,

אני אוכל גמדים,

שבאים אליי בלילה,

ואליי לוחשים,

מילים

ובלי לדעת למה,

אני מאשים,

לא אותם,

אלא את הנעורים,

שהפכו אותי אלים,

ולא מתוקן

ואז אני מרשה לעצמי, ככה סתם,

ללקק את הוופלה של הבובה נורית,

וללקק את הסוכריה,

של חברתי סיגלית

וכשאני נרדם,

אני נרדם בלי שום בסיס,

כי לא נשאר בסיס,

לאיש בלי עסיס.